עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא. (ויקרא יח, יז)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · הקדמה לפרק ט'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה. (ויקרא יח, י)
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם. (ויקרא כ, יד)
וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ. וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ. (במדבר לה, טז-כא)
וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא. (שמות כא, יח-יט)
וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְיָ. (דברים כא, ט)
בהמשך לפרקים הקודמים נדונות בפרק זה העבירות החמורות, לפי דרגת חומרתן, דיני החייבים מיתת שריפה ודיני החייבים מיתת הרג (״בסייף״).
חייבי מיתת הרג הם הרוצח ואנשי עיר הנדחת. דיני העיר הנדחת מתפרשים בעיקר בפרק האחרון של המסכת. ורוב הדיון בפרק הוא בדיני הרוצח. דינים חמורים אלה מתבררים במקצתם בפרק זה, ומקצתם במסכת מכות.כאמור בתורה, ההורג נפש אדם שלא בכוונה תחילה (״באיבה״), אם עשה את הדבר מתוך רשלנות פושעת בלבד — הריהו נדון לגלות. רק רוצח בכוונה הוא הנדון למוות. ואולם למעשה מתעוררות בעיות רבות, בהגדרת מהותה של רציחה, ביחס בין פעולה ישירה לגרימת מוות ועוד.
המקרה המפורש בתורה, המתאר אדם המתנפל מדעת ובאיבה על חבירו, פוגע בו פגיעה ישירה והורגו, הוא מקרה ברור ופשוט. אך במציאות לרוב מתרחשים הדברים בצורות רבות ושונות, ולא כל הצדדים המתוארים בתורה גלויים ונהירים בכל מקרה. ראשית יש לברר כיצד קובעים שפגיעה מסויימת היה בה משום מעשה רצח, שכן לא די ברצונו הרע של ההורג, ויש לדעת אם אכן היתה אז אפשרות סבירה להרוג אדם על ידי מעשה זה.
בעיה אחרת היא ביחס שבין הריגה שיש בה פעולה ישירה ובין גרימת מוות. הגבול בין הדברים אינו ברור תמיד, ויש להגדיר מתי רואים פעולה של איש כמעשה רצח ומתי ייחשב האיש רק כגורם למוות, שאין עונשו כעונש הרוצח. שאלה אחרת היא, כיצד קובעים את הקשר ההכרחי בין פעולת הרוצח ובין התוצאה, האם מותו של הנפגע היה אמנם תוצאה ישירה ממעשהו של הנאשם, או שהנפגע מת מפני סיבה אחרת, שאינה תלויה בעצם במעשהו של המכה.
כפי שראינו בפרקים הקודמים הרי דיני הראיות, חקירת העדים, ודרכי הדיון בבית הדין גורמים לכך שרק לעתים רחוקות אפשר לדון אדם למוות על עבירות שעשה. ומשום כך קיים הצורך להגן על החברה מפני אנשים שפשעו ואין לבית הדין אפשרות לענשם מפני סיבה פורמלית כלשהי. על כן, מבארים בפרק זה את דרכי הענישה האחרות שבידי בית הדין, אשר נועדו להגן על החברה ועל הכלל מפני הפושעים לסוגיהם. ופרטי ענשים אלה, כמו גם הדיון בעבירות שעליהן מענישים בדרכים בלתי מקובלות, נדונים בהרחבה בפרק זה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279