וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת. (שמות כא, טו-טז)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · סנהדרין · הקדמה לפרק י'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. (דברים כד, ז)
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד. (דברים יז, יב-יג)
אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. (דברים יח, כ)
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת. (ויקרא כ, י)
לדיני הנחנקים המבוארים בפרק זה אין קשר פנימי זה עם זה, שכן מיתת חנק היא עונש לכמה עבירות השונות זו מזו בטיבן ובחומרתן. שתיים מהן ביחס לעבירות הנזכרות בעשרת הדברות, שתים בדיני עריות, ושתים בדינים אחרים.
לענין רוב העבירות שעונשן חנק יש בפרק זה בירור של מדרש ההלכה בקביעת גבולותיהן המדוייקים של עבירות אלה, העדויות עליהן, וכיוצא באלה. ואולם בפרק זה מתבררים בין השאר שני נושאים שחשיבותם חורגת מביאור דיני העונשים, והם: דיני הזקן הממרא, ונביא השקר. הצד השווה שבהם הוא לא רק בכך שעבירות אלה הן בינם ובין המקום, או בינם ובין החברה, אלא משום שהן גורמות לערער את עצם תוקפו של חוק התורה, אף שהן הזקן הממרא והן נביא השקר פועלים במדה רבה מתוך התבססות על עקרונות המצויים בהלכה עצמה.
הזקן הממרא הוא חכם שאינו נשמע למרותו של הרוב וקובע הלכה המנוגדת לדעת חכמי ישראל האחרים. ונביא השקר (וכן המתנבא בשם עבודה זרה) מערער את תוקפה של התורה בכוח נבואתו המדומה.
בשני המקרים נודעת חשיבות רבה להגדרת הגבולות המדוייקים של העבירות. שהרי מלכתחילה ניתנה רשות לכל אחד מחכמי ישראל לדון ולעיין לפי כוחו ודעתו בתורה, ואף ניתנה רשות לחילוקי דיעות ולחידוש הלכות. כיון שכך חשוב עד מאד לקבוע מה הם הגבולות של חופש העיון והדעה, באלו מקרים רשאי חכם להתנגד לדעתם של חכמים אחרים ואימתי הוא נחשב כמורד בהלכה המקובלת.
וכן הדבר ביחס לנביא. מצד אחד מחייבת התורה את כל אדם, ואת כל מוסדות השלטון בישראל לציית לדברי הנביא, ובכלל זה אפילו מקרים מסויימים שבהם רשאי לעקרם ולשנותם. ומשום כך יש צורך בהבחנות מדוייקות, מתי פועל הנביא בתוך תחום סמכותו ומתי הוא יוצא מתחום זה ונעשה נביא שקר שאין לציית לדבריו והוא עצמו חייב מיתה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279