וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַה׳ וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף. אִם מִשְּׁנַת הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם. וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ. וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ. וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד. וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה׳ כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ. (ויקרא כז, טז-כא)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · ערכין · הקדמה לפרק ז'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לַה׳. וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה׳. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ. (ויקרא כז, כב-כד)
פרק זה עוסק במקדיש שדה אחוזתו או שדה מקנתו, נושא שבחלקו כבר נידון בפרק השלישי של מסכת זו.
נאמר בתורה כי המקדיש שדה אחוזתו, ורוצה לפדותה — נותן בפדיונה חמישים שקל לשטח של ״זרע חומר שעורים״, וזאת אם הקדישה ״משנת היובל״, אבל אם הקדישה אחר היובל — נעשה חישוב הפדיון לפי מנין השנים הנותרות עד היובל הבא. דיוק לשון התורה בענין זה מעלה מספר שאלות:
ראשית, האם חישוב זה לצורך פדיון נעשה רק אם בעל השדה רוצה לפדותה, או גם כאשר אדם אחר פודה אותה מיד ההקדש? האם ״משנת היובל״ משמעו שיכול אדם להקדיש שדהו גם בשעת היובל? ומצד אחר, האם יכול אדם לפדות את שדהו בכל עת שירצה? ועוד, האם ניתן לחשב את הפדיון לפי חודשים בודדים, ולא רק לפי שנים שלמות?
שאלות אחרות נוגעות להגדרת השדה האמורה בתורה — ״זרע חומר שעורים״. מה הוא בדיוק ״זרע חומר שעורים״? מה דינם של חלקים בשדה שאינם ראויים לזריעה? האם חישוב הפדיון תלוי גם בשאלה אם ההקדש השתמש בפועל בשדה לזרע, או לא?
נאמר בתורה כי אם לא יגאל הבעלים את השדה, או אם מכרה הגזבר לאיש אחר — לא תיגאל עוד, ויוצאת לכהנים. וכאן נשאלת השאלה: מי הוא ״אחר״? האם גם בני משפחתו של המקדיש בכלל זה, או שמא אם גאלוה הם אינה יוצאת לכהנים? האם יש להבחין בין קרוב לקרוב? מה דינה של שדה שלא נגאלה כלל מיד ההקדש, האם גם היא עוברת לידי הכהנים?
מספר שאלות עולות גם ביחס למקדיש שדה מקנה, כלומר, שדה שקנה מיד אדם אחר. נאמר בתורה כי כאשר פודה הקונה את השדה מיד ההקדש, הריהי שבה בשנת היובל למי שמכרה לו. כאן נשאלת השאלה: מה יהא דינה אם לא גאלה זה מיד ההקדש, אלא אדם אחר, או לא נגאלה בכלל, האם גם אז תשוב לבעליה?
שאלה כללית נוגעת לשדות הכהנים: כהן שהקדיש שדה אחוזתו ולא גאלה עד היובל, האם גם איבד בה את זכותו, כישראל? שהרי לענין מכירת בתי הלויים (ובכללם הכהנים) נאמר כי יכולים הם לגואלם לעולם, ואין היובל חל עליהם. האם יש מקום להבחין בין השדות שקיבלו בנחלת הארץ יחד עם עריהם, לבין השדות שזכו בהם מכח ההקדש, כגון שדה שלא נגאלה עד היובל?
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279