הקדמות לתלמוד הבבלי · מועד קטן · הקדמה לפרק ג׳

וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה. (דברים לד, ח)

וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי נָא וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת. (שמואל ב׳ יד, ב)

וַיְהִי דְבַר ה׳ אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ. הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל. (יחזקאל כד, טו-יז)

וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. (איוב א, כ)

וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה. (עזרא י, ח)

אמנם, המשנה בפרק זה דנה בענייני חול המועד, בעיקר באיסורי כיבוס ותספורת ובאיסור כתיבה בימי חול המועד, וכן גם במקרים שבהם התירו חכמים עבודות אלה מסיבות מסויימות. אולם רוב הדברים בגמרא הם בדיני האבילות ובדיני הנידוי, שהגיעו לכלל דיון כאן הן משום הדמיון בכמה הלכות בין מנהג ימי שמחה וימי אבל והן משום הצורך לדון בשאלה כיצד לנהוג כאשר מזדמנים ימים אלה בעת אחת.

רבים מדיני האבילות (וכן דיני הנידוי והחרם) נזכרים במקומות שונים במקרא, ואפשר לצרפם יחד למערכת שלימה של מנהג ישראל במשך הדורות. אולם אין הלכות אלה כתובות בתורה או בדברי הנביאים כמערכת הלכתית מסודרת, ולכן מתעוררות הלכה למעשה בעיות רבות מאד. יודעים אנו כי יש מנהג קריעה בשעת אבל, אך אין במקרא כל פירוט מתי קורעים ועל מי קורעים וכיצד נעשית הקריעה. אף ניחום האבלים וכפיית המיטה נרמזו במקרא ואף בהם אין פירוט ופירוש הלכתי — מתי וכיצד נעשים דברים אלה.

כמה ממנהגי האבל הכתובים במקרא, וכן דיני ימי האבל, אף הם אינם מבוררים. לא ברור אלה מן הדברים הכתובים הם דין וחובה המוטלים על כל אבל, ואלה הם רק מנהגי צער שאנשים נהגו בהם לעצמם. אף מנין ימי האבילות אינו קבוע במקרא, ולא תמיד ברור עד כמה היא חובת אבל כללית ומתי יש בכך צד של אבילות פרטית מיוחדת. אף דיני הנידוי והחרם נרמזים, כאמור, במקרא בכמה מקומות, אלא שיש הרבה מאד צדדים מעשיים שפרטיהם לא פורשו בתורה, כגון: מתי מנדים ועל מה מנדים, מהו זמנו של הנידוי, כיצד צריך המנודה (או המוחרם) לנהוג בעצמו וכיצד צריכים אחרים לנהוג בו.

בירור הבעיות הרבות הללו, כמו גם שאלות מעשיות אחרות בנושא זה (כגון: מאיזו שעה בדיוק מתחילה האבילות, מה דין ״שמועה רחוקה״ וכיוצא בהן) וכן כיצד לנהוג כאשר חלים ימי האבל בשבתות וימים טובים — הם עיקר הנושאים הנדונים בפרק זה.