בפרק זה נתפרטו כמה וכמה עבירות שלוקים עליהן, אבל בעיקר עולים מכאן כללים יסודיים לענין דיני המלקות.
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · מכות · סיכום לפרק ג'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בדרך כלל מי שעובר על מצוות לא־תעשה הכתובה בתורה עונשו מלקות, ובכלל זה לא רק עבירות שיש בהן מצוות לא תעשה בלבד, אלא אפילו עבירות חמורות שעונשן בכרת — גם עליהן לוקים.
עם זאת יש גופי עבירות שאין לוקים עליהן. אין לוקים על מצוות לא תעשה שיש בהן מיתת בית דין (״לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין״). אין לוקים אלא על עבירות שיש בהן מעשה של ממש, ולכן אין לוקים על עבירה שהיתה רק הימנעות מעשייה. בדרך כלל אין דיבור נחשב כמעשה לענין זה, אבל יש כמה דינים יוצאים מן הכלל: המקלל, הנשבע והעושה תמורה, שאף שאינן אלא בדיבור ולא במעשה לוקים עליהן. פעמים שיש חיוב גם על מי שאינו עושה עיקר העבירה, ובלבד כשהוא מסייע מעט לעושה אותה (כגון בהקפת ראש).
״לאו שניתק לעשה״ — כשעובר על מצוות לא־תעשה שיש בצדה מצות עשה המתקנת אותה — אין לוקים עליו, אלא אם כן עבר באופן כזה שביטל או שאין בידו עוד לקיים כלל את העשה הזה (ובמקומות אחרים מוסבר כי גם ״לאו שבכללות״ אין לוקים עליו).
כאשר יש במעשה אחד כמה מצוות לא תעשה — חייב העבריין במלקות כמנין מצוות לא תעשה שיש במעשה זה. ומובן כי כאשר עובר על איסורים שונים בבת אחת — חייב על כל אחד ואחד, וכבר נמנו במשנה מקרים שבהם יכול להתחייב על כמה וכמה לאוים בגלל עשיית מעשה אחד.
עונש המלקות, כמוהו כעונש המוות, אין לוקים עליו אלא אם כן התרו בעבריין קודם לכן. ואם מתרים בו רק פעם אחת, אף שחוזר ועובר אותה עבירה פעמים אחדות — אינו לוקה אלא פעם אחת. עם זאת, כאשר מעשה האיסור יש בו חלוקה, בין שהיא חלוקה לגופים שונים שבהם נעשה אותו איסור. ובין שיש מצד הענין (כגון ״גופים מחולקים״) ובין כאשר מפורש בתורה שיש במעשה אחד יש חלקים שונים (כגון המגלח את פאות זקנו בתער — הריהו לוקה מספר פעמים).
לגבי העונש בפועל מוסבר כי עונש המלקות תלוי באומדן שלא ימות הלוקה מחמת המלקות, ולכן אם אינו יכול לקבל כל עונשו המגיע לו — הריהו לוקה כפי שיוכל לשאת. ועוד אמרו שכיון שיש בעונש המלקות קלון, הרי אם מחמת המלקות אירע לו קלון, שעשה צרכיו ברבים — הריהו נפטר מן המלקות.
מסקנת חכמים היא שהמלקות הן ארבעים חסר אחת. ובכל מקרה שמפחיתים ממנין זה — אין מלקים אלא מנין מלקות המתחלק לשלש.
בית הדין הפוסק מלקות הוא בן שלושה חכמים (סמוכים), והמלקות נעשות על ידי שמש (״חזן״) בית הדין, כאשר הדיינים מונים ומשגיחים על דרך ההלקאה, ומקריאים לו מקראות להודיע מפני מה הוא לוקה. הלוקה עומד מוטה וכפות, והשמש מלקה אותה על כתפיו וכנגד לבו. רצועה מיוחדת היתה בבית הדין שמתקינים אותה כדי לרמז לענין העבירה, ושלא תגרום לסכנת מוות לנידון.
בסוף הפרק, יש דברי אגדה במעלת המצוות, במנין כל המצוות שבתורה, ובכמה דרכי התנהגות שלימדו הנביאים, שיש בהם תמצית ועיקר כל המצוות. ומסיימים בדברי תנחומים על שכרם של ישראל לעתיד לבוא.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279