הקדמות לתלמוד הבבלי · קידושין · הקדמה לפרק ד׳

אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי־קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו׃ (ויקרא פרק כא, ז)

וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח׃ אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת־אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה׃ וְלֹא־יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהֹוָה מְקַדְּשׁוֹ׃ (ויקרא כא, יג-טו)

לֹא־יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהֹוָה׃ לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד־עוֹלָם׃ לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא־תְתַעֵב מִצְרִי כִּי־גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ׃ בָּנִים אֲשֶׁר־יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה׃ (דברים כג, ג-ד, ח-ט)

וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא־יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם־בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ׃ (יחזקאל מד, כב)

בין הקידושין התופסים יש לחלק בין אלה שהם מותרים לכתחילה, לבין קידושין שיש בהם איסור. בדרך כלל כאשר יש איסור בקידושין יש גם פסול או פגם בצאצאים הנולדים מזיווג כזה. אולם גם כאשר הקידושין מותרים פעמים שהוולדות הנולדים לזוג כזה יהיו פסולים — משום פסולם של אבותיהם.

בתורה מפורש כי יש בישראל שלש קבוצות ברורות לענין היתרם להנשא זה לזה: הכהנים, שחלים עליהם (ויותר מזה — על הכהן הגדול) איסורים מיוחדים, קהל ישראל הכשרים, וכל אלה הפסולים לבוא בקהל ישראל.

רוב הדינים בענין הפסולים לכהונה והפסולים לקהל מבוארים בתורה, אולם יש כמה בעיות שלא נתבארו במפורש והן עיקרו של הדיון בפרק זה. הילדים שנולדו לכהנים מנשים האסורות להם מפני האיסורים המיוחדים בכהונה נקראים ״חללים״, אלא שיש צורך להגדיר כיצד ועד כמה נמשך פסול זו לדורות הבאים. בעיה אחרת היא בענין אלה הפסולים לבוא בקהל, האם רואים את כולם כיחידה אחת והם מותרים להינשא בינם לבין עצמם או לא, וכהמשך לכך — מה דינם של הצאצאים הנולדים לתערובת כזו של פסולים. בעיה נוספת היא מעמדם של הגרים (מאותם עמים שאינם אסורים לבוא בקהל) האם הם נחשבים כמצורפים לגמרי ל״קהל ה״׳ הישראלי, או שמא יש להם מעמד מיוחד לעצמם הן לאיסור והן להיתר.

בהמשכם של הדברים ביחס לקדושין, ובמובן מסויים כסיום לסדר נשים נדונים בפרק זה איסורי הייחוד עם הנשים. תוקף היצר וחומרת האיסורים מחייבים להישמר מקירבה העשויה להגיע לידי עבירה, מדין תורה (ונוסף לזה בגזירות חכמים בדורות שונים גם על ייחוד עם פנויה) נאסר לאיש להתייחד כמעט עם כל אשה שאינה אשתו (להוציא אמו ובתו). ובפרק זה דנים בפרטי הדברים — מה הוא הנקרא ייחוד, כמה אנשים צריכים להיות נוכחים במקום כדי שלא ייחשב כייחוד, ומה הן ההרחקות הנוספות שיש לעשות בתחומים מקצועיים שונים כדי להמנע מלהגיע לידי עבירה.