הקדמות לתלמוד הבבלי · כריתות · הקדמה לפרק א'

וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת־שְׁנָתָהּ לְחַטָּֽאת׃ וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָהֿ בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לֽוֹ׃ הָֽאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָֽה׃ וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂה ׀ בְּיָד רָמָה מִן־הָֽאֶזְרָח וּמִן־הַגֵּר אֶת־יְהֹוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּֽהּ׃ כִּי דְבַר־יְהֹוָה בָּזָה וְאֶת־מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת ׀ תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֺנָהֿ בָֽהּ׃ (במדבר טו, כז-לא)

וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר־חָטָא מֵֽאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָֽה׃ וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר׃ נֶפֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹל מַעַל וְחָֽטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקׇּדְשֵׁי יְהֹוָה וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַֽיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּדֶשׁ לְאָשָֽׁם׃ וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן־הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת־חֲמִֽישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לֽוֹ׃ וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָא וְעָֽשְׂתָה אַחַת מִכׇּל־מִצְוֺת יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹֽא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנֽוֹ׃ וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר־שָׁגָג וְהוּא לֹֽא־יָדַע וְנִסְלַח לֽוֹ׃ אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיהֹוָֽה׃ (ויקרא ה, יג-יט)

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר׃ וְאַתָּה קַח־לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר־דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמׇן־בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה־בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָֽיִם׃ וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִֽין׃ וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ יִהְיֶֽה׃ (שמות ל, כב-כה)

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָֽמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָֽא׃ וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתֽוֹ׃ וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טׇהֳרָהֿ בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹֽא־תִגָּע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד־מְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָֽהּ׃ וְאִם־נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל־דְּמֵי טׇהֳרָֽהֿ׃ וּבִמְלֹאת ׀ יְמֵי טׇהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן־יוֹנָה אוֹ־תֹר לְחַטָּאת אֶל־פֶּתַח אֹֽהֶל־מוֹעֵד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָהֿ מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָֽה׃ וְאִם־לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּֽי־תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵֽרָה׃  (ויקרא יב, א-ח)

מפרשת החטאת שבספר במדבר למדים אנו על הקשר המובהק שבין קרבן החטאת הבא על השגגה, לבין עונש הכרת, לומר שכל שחייבים על זדונו כרת - מביאים על שגגתו חטאת. הדמיון הלשוני שבין פרשת החטאת ופרשת האשם התלוי הבא על הספק מלמדת לכאורה כי גם אשם זה בא על ספקן של עבירות אלו. כאשר אנו באים לקבוע מי הוא החייב להביא קרבן חטאת (ואשם תלוי), יש להגדיר תחילה, איפוא, מהן העבירות שהעובר עליהן חייב אדם כרת.

ומספר שאלות עולות בענין זה: האם די בעצם חיוב הכרת על עבירה כדי לחייב את השוגג בה בחטאת, או שמא יש מקרים בהם אין מביאים חטאת? מה מגדיר עבירה כמחייבת קרבן חטאת? ענין זה מצריך מעצם טבעו בירור פרטני לגבי עבירות אחדות, מהי בדיוק העבירה, ובהקשר המיוחד של מסכת זו - מה בדיוק נחשב שגגה המחייבת קרבן חטאת וכפרה, האם רק העלם מקרי של ידיעה, או גם אי ידיעה של עצם האיסור?

נושא אחר המצריך בירור הוא: מה מגדיר עבירה כמחייבת קרבן חטאת לעצמה. ולדוגמה, האם קבוצה של עבירות שהוזכר לגביהן עונש כרת אחד יתחייב העובר על שגגתן חטאת אחת או יותר? ומן הצד השני, מה דינו של העובר על עבירה אחת שיש בה פרטים רבים?

מלבד קרבן החטאת הבא על חטא, מצוה התורה על קרבנות חטאת שעניינם כפרה במשמעות של השלמת טהרה, ובכללם אשה יולדת, שבגמר ימי טומאתה וטהרתה עליה להביא קרבן, ורק אז היא מותרת באכילת קדשים. בענין זה יש לברר מה בדיוק מוגדר כלידה לענין זה, האם הפלה בכלל זה, ואם כן – האם בכל סוג של הפלה מדובר או האם ישנם מקרים בהם לא ניתן לדבר על הפלה זו כעל לידה? שאלה אחרת נוגעת למקרים יש רצף של הפלות, האם יש לראותן כלידה אחת לענין קרבן הלידה, או כלידות נפרדות, ומה הוא הקו המפריד בין לידה ללידה.

בסופו דן הפרק בשאלה עקרונית, הנוגעת במהותו של קרבן זה: הואיל וקרבן יולדת ושכמותו אינו בא לכפר על חטא, אלא רק לגמר טהרתה של היולדת, האם יש צורך להביאו על כל לידה ולידה, כפי שמביאים חטאת על כל שגגה ושגגה, או שמא אשה שילדה כמה פעמים – די לה בקרבן אחד להשלמת טהרתה? האם ניתן להבחין בעניין זה בין גמר טהרתה של האשה לבין חובת הבאת הקרבן?

שאלות אלו מהוות המסגרת הכללית של פרק זה, ואגב כך נידונים בו מספר עניינים שזהו מקומם העיקרי בתלמוד.