דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וּשְׁלשִׁים יוֹם וּשְׁלשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה. וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן. (ויקרא יב, ב-ו)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · נדה · הקדמה לפרק ה'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. (ויקרא טו, יט)
מכלל דיני הטומאה המיוחדים לאשה, מלבד טומאת הנדה והזבה, היא טומאת היולדת. שכן אמרה תורה כי האשה היולדת, זכר או נקיבה (ואף היולדת נפל בכלל זה), הריהי טמאה בטומאה חמורה שבדרגת ״אב הטומאה״, והריהי אסורה לבעלה כדרך שהיא אסורה לו בהיותה טמאת נדה.
אכן נבדלת טומאה זו מטומאת הנדה, שאין היא חלה בשל הדם שראתה האשה עם הלידה, ואף אם לא ראתה כל דם היוצא ממקורה בעת הלידה, הריהי בכלל טומאה זו. ומכלל ייחודה של טומאה זו, שנבדלת היולדת בדינה אם ילדה זכר (שטמאה היא בו שבעה ימים) או ילדה נקבה (שטמאה היא בה שבועיים ימים), ומכונים ימים אלה בשם ״ימי טומאה״.
זאת ועוד אמרה תורה בדינה של היולדת, שלאחר שהסתיימו ״ימי טומאה״ הריהי נכנסת לתקופת ימים הנקראת ״ימי טהרה״, ומכונים הימים הללו כך משום שאף אם ראתה בהם דם היוצא ממקורה, אין היא נטמאת בו לא כנדה ולא כזבה, והריהי מותרת לבעלה. אף משך ״ימי טהרה״ נבדל ביולדת זכר (שימי טהרתה הם שלושים ושלושה ימים) וביולדת נקבה (שימי טהרתה הם ששים וששה ימים). משהסתיימו ״ימי טהרתה״ עדיין אין היא טהורה מכל וכל (לענין אכילת תרומה וקדשים וכניסה למקדש) אלא לאחר שתביא את קרבנותיה.
אכן לא נתברר בתורה דין היולדת שלא בדרך הרגילה (ביציאת העובר מן הרחם) אלא באמצעות ניתוח הנעשה בדופן הרחם (״יוצא דופן״), ומעתה נדרשים אנו לקבוע דינה של האם לענין ימי טומאה וימי טהרה ולענין הבאת קרבנותיה. ובאופן יציאת הדם המטמא את האשה בטומאת הנדה אמרה תורה ״כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה״, ולמדים אנו מתחילת דברי הכתוב כי הדם המטמא הוא זה שיצא ממקומו, ואולם לא נתברר במפורש מהו זוב זה שהוא ״בבשרה״.
ועוד מהדברים הדורשים בירור דברי הכתוב, שכן אמרה תורה ״ואשה כי תהיה זבה דם״, ולא נתפרש מיהי בכלל ״אשה״ שאמורים בה דיני טומאת הנדה ודיני טומאת הזיבה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279