לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאִם הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ. (ויקרא כז, י)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · תמורה · הקדמה לפרק ב'
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכלל פסוק זה (האמור בלשון יחיד), שהוא עיקרו של דין התמורה, נלמדה הלכה הנזכרת בפרק הקודם — שאין תמורה בקרבנות הציבור. פרק זה שלפנינו הריהו המשכתה והרחבתה של הלכה זו, ומכאן הוא מרחיב והולך לכלל ההבדלים שבין קרבנות הציבור וקרבנות היחיד.
אכן, קרבנות הציבור והיחיד אינם נבדלים אלו מאלו הרבה מבחינת סוגיהם, לפי שרוב מיני קרבנות היחיד מוקרבים גם בציבור (מלבד קרבן אשם וקרבנות עוף, שאינם באים בקרבן ציבור). ועל כן, הבדלי ההלכה שבין קרבנות הציבור וקרבנות היחיד תלויים רק בהבדלים הקיימים בין ציבור ויחיד.
הדיון בפרק זה הוא איפוא בבירור מקורותיהם של ההבדלים הללו, אם הם מצד הסברה (שוני אופי הבעלות, ההמשכיות ועוד), או שהם מצד מדרשי המקראות ומסורות התורה שבעל פה. ומתוך כך, דנים עוד בהלכות שונות, האם הן חלות על הציבור כשם שהן חלות על היחיד.
ובחזרה לדיני התמורה עצמם, נושא אחר של דיון בפרק זה הריהו בקביעת הגדרות רחבות יותר להבדלים שבין קדושת התמורה לקדושתם של קדשים אחרים, ובקביעת הגבולות — על מה חלה קדושת התמורה, כיצד היא חלה ומה הם הדברים שלמרות התחולה הרחבה של התמורה אינם מתקדשים בתמורה.
נושאים אלה הינם עיקרו של פרק זה, אף כי כדרך התלמוד יש בו גם דיון בעניינים קרובים הקשורים באופנים שונים למהלך הדיון העיקרי.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279