הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא קמא · הקדמה לפרק ד׳

וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. (שמות כא, לה—לו)

וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו. אוֹ בֵן יִגָּח אוֹ בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ. אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל. (שם כא, כח—לב)

פרק זה עוסק כולו בביאור דיני נזקי הקרן, בין בתם ובין במועד בשור שנגח שור, ובדיני שור שהרג אדם.

בהמשך לבעיות שנדונו בפרק הקודם ביחס לחשבון התשלומים על נזקי השור התם, באים לבעיה נוספת: שור תם שהזיק בהמות של מספר אנשים בזו אחר זו, כיון שתשלומיו הם רק מגופו — כיצד מתחלקים הניזקים השונים בתשלומי הנזק? המענה לשאלה זו מצריך בירור של נושא יסודי יותר שנתברר בפרק הקודם: מה היא מהותה של זכות הניזק בשור המזיק, האם היא נחשבת כשותפות בו או כחוב עליו כמשכנתא?

התורה מבחינה בין תשלומי שור מועד לתשלומי שור שאינו מועד (״תם״), ויש לברר: האם לאחר שהעידו בשור שהוא נגחן, האם הוא נחשב כמועד לנגוח ולהזיק בכל דרך בכל זמן ולכל ניזק, או שמא אין לו חזקת מועד אלא לגבי אותם דברים בלבד שנתברר שיש לו חזקה לעשותם. וכן האם יש דרך בה חוזר שור מועד להיות תם.

שאלה אחרת (שעניינה גם בשור תם) היא האם ״שור איש״ ו״שור רעהו״ האמורים בתורה מובנם שיש משמעות באשר למהותם של בעלי השור המזיק והניזק, וכיצד בפועל דנים בכל מקרה שאין הניזק בגדר ״רעהו״ (כגון שהוא של הקדש או של נכרים). כן דנים בחיובו של שור תם השייך למי שאינו ״איש״ (כגון אלה שאינם בן דעת) ושל מי שקיבל עליו אחריות לגביהם (״אפוטרופוס״).

נאמר בתורה כי שור ההורג אדם, בין אם היה תם ובין מועד, חייבים לסוקלו, ויש לדון האם מדובר דווקא בשור ההורג מרצונו ובכוונתו, או שאין מחלקים בכך. האם חייבים להמית את השור כאשר הורג כל אדם, בכל גיל ומכל מין, או שיש הבדלים בדבר. שאלה אחרת היא: האם האמור בתורה בשור שיש לו בעלים מלמדנו ששור שאין לו בעלים (או שאין בעליו נכללים בגדר ״איש״) פטור ממיתה.

תשלומי הפיצויים בשור מועד שהרג אדם אף הם ענין לבירור: מה עניינו של הכופר, האם הוא פיצוי למשפחת הניזק, או שמא כפרה לבעל השור המזיק. כיצד בדיוק מחשבים את דמי הכופר, וכיצד דנים בדין דמי עבד שהרגו השור. האם יש לשור תם שהרג אדם דינים מקבילים (כגון כופר וקנס) לאלו של מועד. דינו של שור שהמית אדם למיתה מעלה שאלות שאינן נוגעות ישירות לדיני נזיקין. שור הנסקל מובן שאינו כשר לאכילה, אלא שבאים לברר האם מותר ליהנות ממנו בדרך אחרת, וכאשר חל עליו איסור — מאיזה זמן הוא חל, ומה משמעותו לדיני קניינים. לגבי חיובו של שור המועד נאמר במפורש ״ולא ישמרנו בעליו״, ויש שורה של שאלות העולה מכאן: האם יש שמירה מספקת לשור שעל ידה הוא נפטר מאחריות לנזקים, מה היא דרך השמירה הראויה, והאם האחריות לנזקי השור יכולה להיות מועברת לאדם אחר, שאינו בעליו של השור. בעיות אלה הן עיקרו של הפרק, וכמעט כולו אכן עוסק בבירור דיני ה״קרן״ בצדדיהם השונים.