הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא בתרא · הקדמה לפרק ט׳

פרק זה עוסק, כפרק שקדם לו, בבעיות המתעוררות בחלוקת רכושו של אדם לאחר מותו. ואולם בפרק זה דנים לא בחוקי הירושה שמן התורה, אלא במצבים הנוצרים על ידי תקנות חכמים ומנהגי המקומות.

בפרק נדונות ארבע בעיות יסודיות, ועמהן, כדרך הגמרא, גם נושאים משניים אחרים.

אחד מתנאי הכתובה הוא ״כתובת בנן נוקבן״, המקנה זכות לבנות להתפרנס מנכסי האב עד שתתבגרנה או תינשאנה. והשאלה היא מה עושים כאשר אין נכסי הירושה מספיקים כדי לפרנס גם את הבנים (היורשים) וגם את הבנות (הניזונות מפני תנאי הכתובה). ובהמשך לכך, מה דינו של טומטום, מי שאין מינו מוגדר — האם הוא נדון כזכר או כנקבה? שאלה אחרת מתעוררת ביחס ליורשים שעדיין לא חילקו ביניהם את הירושה, כאשר יש אחים גדולים וקטנים, פעילים בנכסי הירושה ובלתי פעילים. כיצד הם מתחלקים ביניהם בהשבחת הנכסים עד לחלוקה?

נושא אחר קשור בצוואת שכיב מרע. חכמים תיקנו כי חולה הנותן את רכושו בחייו ליורשיו או לאחרים לא יזדקק לדרכי ההקנאה הרגילות, ודבריו מספיקים כדי לקיים את הקנין. אולם חכמים אמרו כי במקרים מסויימים יכול המצווה לשנות את דעתו, לבטל את הנתינה או להעבירה לאחר. ובפרק זה מבררים את פרטי הדינים בצוואת שכיב מרע ובאופנים בה היא חלה.

בעיה נוספת עולה כאשר שני אנשים שהם קרובי משפחה מתים יחד, באופן שאין לברר מי מהם מת ראשון, ואז לא ברור אופן הירושה בין השניים הללו, ולמי מהם שייך הרכוש שנשאר, וכיצד הוא מתחלק בין היורשים מכל צד, או בין בעלי חובות שונים.