הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא קמא · הקדמה לפרק ז׳

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה. (שמות כא, לז)

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם. (שם כב, ג)

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. (שם ו–ח)

פרק זה עוסק בעיקר בחובות תשלומי הקנסות המוטלים על הגנב — תשלום הכפל, ותשלום ארבעה (על גניבת שה) או חמישה (על גניבת שור), כאשר הגנב טובח או מוכר את בעל החיים הגנוב.

בפרק זה דנים בשאלות רבות בפרטי הדינים הללו שעיקרם מפורש בתורה. ובעיקר מתי חייב הגנב לשלם את הקנסות, ומה הוא הקשר בין תשלומי הכפל ותשלומי ארבעה וחמישה.

בעוד שהחזרת הקרן (הגניבה או תמורתה) היא התחייבות ממונית פשוטה וברורה, הרי תשלום קנסות הוא דין לעצמו, הנובע מגזירת הכתוב, ויש בו הגדרות והגבלות מיוחדות. ומשום כך לא כל המתחייב בתשלום קרן חייב גם בתשלום קנס, ופעמים שהגנב נפטר מקנס אם מפני שאין מתקיימים בגניבה כל הפרטים הנזכרים בענין זה בתורה, או משום שאין החפץ הגנוב בכלל אלו השייכים לפרשיות אלו. או משום שאין מתקיימות במלואן הגדרות הגניבה הטביחה והמכירה. אף בתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה ישנן הגדרות המיוחדות לאלה ולאלה ופעמים שהגנב חייב בכפל ואינו מתחייב בארבעה וחמישה על טביחת או מכירת הגניבה. נושאים אחרים המתבררים בפרק זה הוא דינם של עדים זוממים המעידים על אדם שגנב (או מכר וטבח), אימתי חייבים הם בתשלום כל הקנס ומתי משלמים רק חלק ממנו, וכן בצירוף העדויות השונות על גניבה וטביחה לעדות מפלילה אחת. שאלה אחרת היא כאשר נעשתה הגניבה (או הטביחה) באופן שהגנב מתחייב באותה שעה באיסור חמור יותר — מתי מפקיע ממנו העונש החמור את חובת התשלום בכלל, ואת חובת תשלום הקנס בפרט.