הקדמות לתלמוד הבבלי · בכורות · הקדמה לפרק ג'

כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ. (דברים טו, יט)

פרק זה הוא המשך לפרק הקודם, העוסק בספקות שונים הנוגעים לבכור בהמה טהורה, ובחלקו השני עוסק באיסור גיזה של הבכור. בפרק זה עוסקים בעיקר בספקות הנוגעים למקרים בהם לא ידוע אם בהמה זו שלפנינו כבר ביכרה או לא. ספק אחד הוא כאשר אדם קונה בהמה מן הגוי, וכאן עולה השאלה עד איזה גיל אנו מניחים כי הבהמה בודאי לא ביכרה עדיין, והיא איפוא חייבת בבכורה אם תלד זכר, ומאיזה גיל יש לחשוש כי הבהמה כבר ביכרה, ומה שתלד אצלו אינו בכור ודאי? נוסף לכך, ייתכן כי קודם שהגיעה הבהמה לגיל הרגיל ללידה, כבר היה לבהמה זו הריון שנגמר בשלב מוקדם, ועל ידו נפטרה מן הבכורה, ויש לדון עד כמה יש לחשוש לכך? האם יש צורך בסימנים המורים על הריון כזה? אגב כך מגיעים לשאלה כללית יותר — מה נחשב כולד כדי לפטור את הבהמה מן הבכורה? שאלות אלו מובילות לדיון בדיניו של נפל כזה, לענין טומאת נבילה ועוד.

ועוד יש לשאול בהקשר זה: אם קנה בהמה מניקה מן הגוי, האם ייחשב הדבר כהוכחה ודאית שכבר ביכרה, או שמא יש בהמות מניקות קודם שביכרו? ושאלה דומה נוגעת לזיהויו של הולד: האם העובדה שולד מסויים יונק מאחת הבהמות מוכיח שזו היא אכן אמו?

חלקו השני של הפרק עוסק באיסור המפורש בתורה לגזוז את הבכור, לא רק בכור תמים העומד להקרבה, אלא גם בכור שנפל בו מום ועומד לשחיטה. וכאן עולות מספר שאלות: מה נכלל באיסור זה, האם כל גזיזה בכלל זה, או דוקא גזיזה לשם שימוש בצמר? היש מקרים בהם מותרת הגזיזה? ומה דינה של תלישה שאינה בדרך גזיזה?

מלבד איסור הגזיזה של הבכור עולה גם השאלה האם גם הצמר אסור בהנאה? ואף שיש איסור ליהנות מן הקדשים, מכל מקום כשיישחט הבכור מותר ליהנות בצמר שהיה עליו כששנשחט. הדיון בגבולותיו של איסור זה, ולאלו מקרים הוא מתייחס, חותמים פרק זה.

נושאים אלו הם עיקרו של פרק זה, ובתוכו הוקדש מקום לעניינים כלליים יותר, הנוגעים לשאלה מתי הולכים אחר הרוב באיסורי התורה, והאם טומאה שנתבטלה ברוב נתבטלה לגמרי, או שמא רואים אותה כקיימת, והיא עשויה לחזור במקרים שונים.