הקדמות לתלמוד הבבלי · עירובין · הקדמה לפרק ז׳

עוד עם סיומו של הפרק הששי נדונו כמה בעיות הנוגעות לשתי חצרות הסמוכות זו לזו ומשמשות זו בזו, ותמצית השאלה היתה: האם, ובאילו תנאים ואופן, אנו מחשיבים אותן כחצר אחת או כשתי חצרות. שאלה זו נדונה בפרק ״חלון״ מצד אחר, בעיקר לענין קביעתו והגדרתו של התחום שבין החצרות. לאמור, מה הם התנאים הדרושים וההכרחיים למחיצה שבין שתי החצרות שתהא נחשבת כחציצה מפרידה ומתי היא נחשבת כאילו אינה קיימת, ומה הם בכלל סוגי החציצה המפסיקים בין החצרות.

יש כמובן מקרים ברורים: כאשר קיימת מחיצה גבוהה ואטומה בין חצרות, והיא מפרידה ביניהן בצורה בולטת וניכרת לעין, או להיפך, כאשר המחיצה נופלת ונעלמת כליל. ואולם קיימים מקרי ביניים לרוב, וכל אחד מאלה דורש בירור והגדרה. אימתי רואים את המחיצה כמבוטלת למרות שנשארו ממנה שרידים או שיש בה עוד סימן של חציצה. או כאשר מחיצה בין החצרות עומדת בעינה אך יש גם דרך מעבר בין שתיהן על ידי פתח, חלון, או סולם. האם פתח כגון זה מבטל את המחיצה ונעשו שתי החצרות כחצר אחת לכל דבר, או עדיין דינן כשתי חצרות נבדלות.

בירורים אלה בהלכות עירוב התייחסו ברובם לגבי חצרות ובתים שבהם נעשה העירוב, ואולם יש צורך לדון גם בפרטים הנוגעים לגורמים המעשיים של השיתוף בין החצרות השונות שבמבוי. הנחת הסעודה המשותפת לדיירי החצרות, שהיא למעשה עיקר העירוב — כיצד בדיוק היא נעשית? השאלה מתייחסת הן לגבי קביעת שיעור המזון שיש להכין מתחילה לצורך העירוב ומה דינו אם נתעמט והן לגבי טיבו של המזון לסעודה זו. כן מתעוררת שאלה ביחס לקביעת דרך קנייתו והקנאתו של העירוב, האם חייבים לעשות זאת תמיד באותה דרך, שיתן כל משתתף בעירוב כמות מסויימת של מזון בעין ואחר כך יצברו מזון זה יחד לשם הסעודה המשותפת, או שמא יש דרכים לפשט ולהקל את הדבר, אם על ידי השתתפות במימון חלקי של הסעודה, ואם על ידי שליחות וזיכוי. בירור נושאים אלה הוא ענינו של פרק זה.