קריאה במקור

הקדמות לתלמוד הבבלי · הוריות · הקדמה למסכת הוריות

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

מסכת הוריות עוסקת בשגגות ששוגגים בית הדין וגדולי ישראל ובקרבנות שעליהם להביא ככפרה על שגגתם.

כבר שאלו חכמים¹ראה בספר באר שבע, ובדברי שאר המפרשים. מפני מה מצויה מסכת זו, שעניינה בדיני הקרבנות²ואכן, ההלכות שבמסכת הוריות מצויות בספר משנה תורה לרמב״ם בספר קרבנות (הלכות שגגות). בסדר נזיקין, ולא במקום הראוי לה בסדר קדשים. ועיקר הטעם הוא משום שאף מסכת זו היא כהוספה והשלמה למסכת סנהדרין. לאחר הלכות הדיינים ובתי הדין (ובפרט בית הדין המרכזי, הסנהדרין הגדולה), דרושה השלמה בענין טעות בית הדין. שהרי מטבע האדם לא יימנע שלעולם לא ישגה, ולכן באה מסכת זו הדנה בשגגת בית הדין ובדרכי הכפרה על שגגה זו³וכן כתב הרמב״ם בהקדמה לפירוש המשנה..

דיני קרבנות הכפרה של העם כולו ושל אישים מיוחדים בו נזכרים בתורה בשני מקומות (ויקרא פרק ד, א—לה. במדבר טו, כב—כט). וחז״ל מסבירים כי הפרשה הראשונה מדברת בשגגה של כל אחת מן המצוות, ובפרשה השניה מדובר בשגגה בעבודה זרה בלבד.

שגגת הקהל כולו, האמורה בכתוב בלשון ״ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל״⁴ויקרא ד, יג או ״והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה״⁵במדבר טו, כד מתפרשת בהכרח לענין הוראה שגויה לציבור, שכן יחיד עשוי לעשות דבר בין מתוך אי ידיעת ההלכה, בין מתוך שכחה או אי ידיעה של הזמן והמקום שהוא מצוי בו (כגון ששכח שהוא שבת). ואולם שגגתו של ציבור שלם יכולה להיות רק כאשר מנהיגי הציבור (״עיני העדה״ לפי הסברים שונים) מגיעים להחלטה שגויה וגוררים אחריהם את הציבור כולו.

בתורה מבואר כי בית הדין הגדול (״הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם... מן המקום אשר יבחר ה׳ אלקיך בו״)⁶דברים יז, ט—י. וכל הפרשה שם ח—יג. הוא הסמכות העליונה, וכי אין לסור מפסיקתו ״ימין ושמאל״. וכל הממרה את פיהם חייב מיתה⁷כמבואר בתורה שם. ובמסכת סנהדרין פו,ב— פח ,ב.. ומשום כך מסתבר כי רק בית הדין הגדול עצמו הוא הגורם לכך שכל הקהל ילך אחריו ויעבור עבירה בשגגה, והוא היכול לחזור בו ולהודות שהגיע למסקנה מוטעית.

כיון שמדובר בכתוב בבית הדין הגדול, ובשגגה שעשו, מובן כי לא ייתכן שמדובר בעקירה של דברים מפורשים בתורה. אמנם היו זמנים שבהם הציבור והמנהיגות עברו על דברי התורה, אולם אז עשו את הדברים בזדון⁸לא חרבה ארץ ישראל עד שעברו בה שבעה בתי דינין עבודה זרה. ילק״ש תורה תתכז., ואילו שגגה של בית דין אפשרית רק על ידי פירוש בלתי נכון של פרטים במצוה, הגורם לשגגת הציבור באותם פרטים.

אמנם בתורה אין מפורש האם מכלול דינים זה של פרשת השמות מתייחס לכל מצוה או רק למצוות מסויימות. ואולם מסורת חז״ל הבאה עם משמעות הכתובים, לומר שמדובר כאן בעבירות חמורות דווקא. שלגביהן נאמר כיוצא בו ״והנפש אשר תעשה ביד רמה... ונכרתה״⁹במדבר טו, ל.

פרשת השגגות נותנת גם מקום מיוחד לשני אישים בעלי תפקידים מיוחדים, לכהן הגדול (״המשיח״) ולמלך (״הנשיא״). שני אלה הם הנעלים מכל אנשי ישראל במעלתם, האחד במעלת הקדושה, והאחר במעלת ההנהגה. לשני אלה יש מערכת של דינים המיוחדת אך להם¹⁰לכהן הגדול — ויקרא כא, י—טו, ולמלך — דברים יז, יד— כ., ומפני מעלתם יש להם חובות מיוחדות ואף קרבנות שגגתם שונים משל שאר העם.

מתוך שהמסכת עוסקת באישים מיוחדים ובמעלתם המיוחדת. הרי היא המקום שבו נערך דיון עקרוני בסדר המעלות בעם ישראל בכללו. כפי שאנו רואים שלאישים בעלי תפקידים מיוחדים יש מעמד מיוחד לענין קרבן חטאת, אלא שאין הבדלה זו קיימת רק במקרים אלה. בתורה עצמה קיימות הבחנות בין קבוצות שונות — כהנים לויים וישראלים; פסולי חיתון מצד אחד וגדולי יחס מצד אחר; הדיין והשופט מצד אחד, הגר והיתום מצד אחר.

הגדרה של סדר המעלות בעם ישראל אינה רק ענין למתן כבוד, אלא אף יסוד לפתרון בעיות מעשיות רבות. אמנם מן הראוי היה שלכל אדם מישראל יינתן כל דבר שהוא נזקק לו, אבל בפועל קיימים מקרים רבים בהם חייבים לבחור ולקבוע למי יש עדיפות. פעמים ששאלה זו באה כאשר יש למנות אדם לתפקיד ודנים מי הוא הראוי ביותר בכך, ופעמים אפשר לסייע או להציל רק חלק מן הנזקקים. קביעת סדרי עדיפויות היא איפוא מן הדברים שהחיים מכריחים לעשותם. וראוי להם להיקבע בהלכה ולא להיות מסורים לשרירות לב.

אלה הם הנושאים המרכזיים שמסכת הוריות עוסקת בהם, ואולם כדרך הגמרא נידונים בה אף נושאים אחרים הקשורים או נובעים מן הנושאים המרכזיים. משיחת הכהן והמלך היא נושא התופס מקום במסכת זו (בהלכה ובאגדה), כמו הבעיות העיוניות והמעשיות הקשורות במתן כבוד ובמתן קדימות לאיש על חבירו.

במסכת הוריות שלושה פרקים. אמנם יש לכל פרק נושא מרכזי לעצמו, אולם יש דברים העוברים מפרק לפרק, כך שמקצת בעיות הנוגעות לפרק הראשון נגמר ביאורן בשני, ודברים השייכים לפרק השני מתבארים בשלישי. ואלו הם:

פרק ראשון ״הורו בית דין״ — דן ב״העלם דבר של ציבור״, באיזה ציבור (״קהל״) מדובר. ביחס בין בית הדין והציבור, ובהגדרתה של השגגה המחייבת קרבן.

פרק שני ״הורה כהן משיח״ — מבאר את דיני השגגה של הכהן המשיח ושל מלך ישראל (״נשיא״). ואף משלים את הגדרת השעה שחייבים עליה קרבן.

פרק שלישי ״כהן משיח״ — עוסק בהגדרה מי הוא הכהן הקרוי ״כהן משיח״ ומי הוא הקרוי ״נשיא״, ומתי חייבים אלה בקרבנות המיוחדים. ומכאן מתרחב ומגדיר הבדלים בהלכה לגבי מעלה וקדימה של אנשים שונים בעם ישראל בכללו.

על הנוסח והמהדורה

מהדורה: William Davidson Edition - Hebrew
רישיון המהדורה: CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה: 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
הערות המהדורה: שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279