הקדמות לתלמוד הבבלי · גיטין · הקדמה לפרק ח׳

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. דברים כד,א.

חכמינו קיבלו כי ״ונתן בידה״ האמור בכתוב אין משמעו בידה ממש, אלא בתחומה וברשותה.

נושא עיקרי אחד של פרק זה הוא בירור פרטיה של הלכה יסודית זו: מה נחשב לענין זה כ״ידה״ — האם בכלל זה רק דבר הצמוד אליה, או כל מקום שהוא ברשותה, האם גט המצוי בתחומה נחשב כאילו היה ברשותה — ועד היכן מגיע תחום זה. שאלה אחרת השייכת למסירת הגט היא בבירור ״ונתן״ — האם הכרחי שהבעל עצמו (או שלוחו) יניח את הגט בידה, או שמא הוא יכול אף להשליכו לה. ועוד — האם היא עצמה יכולה לקחת את הגט מידו, או שמא דרושה דוקא נתינה מידו שלו.

שורה אחרת של בעיות הנידונה בפרק זה היא בגיטין שיש בהם פגם שאינו מתייחס לעצם נוסח הגט או לעיקר נתינתו. בהמשך לאמור בפרק הקודם — מה יהא דינו של ״גט ישן״, שלאחר שניתן לאשה נתייחדה שוב עם בעלה, מה דינו של גט אשר התאריך שבו לא נכתב כתקנת חכמים, ומה דינו של גט מיוחד (״גט מקושר״) שלא חתמוהו כל העדים הצריכים לחתום עליו. בנושאים אלה היו דעות שונות, למן השיטה המחמירה ביותר האומרת ש״כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין״ הוא גט פסול לחלוטין שאין לו תוקף כלל, עד לדעת האומרים שלא נאמרו הדברים אלא להורות דרך כיצד יש לנהוג לכתחילה.

בעיה נוספת בענין גיטין פסולים היא האם יש מספיק תוקף בגט כזה לפחות כדי לאסור את האשה לכהן כגרושה, או שמא אינה נפסלת בכך.