הקדמות לתלמוד הבבלי · קידושין · סיכום לפרק ב׳

בדיני שליחות בקידושין סוכם כי אפשר גם למקדש וגם למתקדשת לעשות זאת על ידי שליח, אף כי מאחר שמצוה יש בדבר — ראוי שתיעשה על ידי האדם עצמו ולא על ידי שלוחו. בדיני שליחות בכלל הוסבר כי שליחות יכולה להעשות רק על ידי ישראל שהוא גדול ובר דעת, ומדעתו של המשלח. השליח צריך אף הוא להיות ישראלי ובר דעת, ובכל דבר שאין אדם שייך בו כלל מחמת הדין — אינו יכול להעשות בו שליח. אף ששלוחו של אדם כמותו ומה שעושה על פי הוראות המשלח נחשב כאילו עשאו המשלח עצמו, אין שליחות חלה לגבי דבר עבירה, שבה האחריות מוטלת על השליח בלבד (אם כי במקרים שונים יש אחריות מוסרית ״בדיני שמים״ של המשלח לגבי העבירה שנעשתה). יוצאים מכלל זה דיני מעילה וחיוב בקנסות של גניבה ומכירה (או טביחה) שבהם מעשי השליח מחייבים את המשלח.

לענין קידושין שנעשו על פי תנאי מסויים, סוכם כי אם אחד הצדדים אומר במפורש שהקידושין יחולו רק אם יתקיים תנאי מסויים, בין שהיה התנאי בדבר שנעשה בו הקידושין, בין במעמדם ובייחוסם של הצדדים, בין במשפחתם, ובין במקום מגוריהם — אם לא התקיים התנאי בטלים הקידושין. ולענין זה אין הבדל אם התברר כי המצב במציאות היה נחשב בעיני הבריות כעדיף על המצב שלפי התנאי. בכל התנאים הללו הולכים אחרי התנאי כפי שנאמר במפורש, ואין מתחשבים כ״דברים שבלב״ — הנחה מוטעית או הסכמה פנימית.

לענין החפץ שנעשים בו הקידושין (קידושי כסף) הגבלות שונות. אין אדם יכול לקדש בדברים שונים, אם משום שבעלותו בהם אינה כוללת זכות להשתמש בהם לצורך זה (כגון חלקו של הכהן בקדשים, או מעשר שני), או בדברים שהם אסורים בהנאה. לענין איסורי הנאה יש חלוקה בין דברים שאמנם אסור ליהנות מהם, אבל אין האיסור חל על דמיהם, שאף כשמקדש בהם עצמם — אין הקידושין חלים, אם עבר ומכרם יכול הוא לקדש בדמיהם. ובין איסורים, כעבודה זרה, שגם מה שמקבל תמורתם אסור בהנאה, ואין כל אפשרות לקדש בהם או בדמיהם. לעומת זאת יכול אדם לקדש אשה בדברים שיש בהם קדושה מסויימת (תרומות, מעשרות, פירות שביעית ועוד) גם כאשר אין האשה יכולה להשתמש בגופם, כל עוד יש אפשרות למוכרם ולקבל שווה פרוטה עבורם או עבור טובת ההנאה שבהם.

בתוך הדברים סוכם כי חתן ששלח מתנות לכלה לאחר קידושין שלא תפסו (מפני שלא היה כסף הקידושין מספיק, או מפני שהיה המקדש קטן) אינן נחשבות ככסף קידושין חילופי אלא כמתנות בלבד.

קידושין שמצד ההלכה יש מניעה שיגיעו לידי ביאה — מכל מקום חלים, ואין האשה נפטרת מהם אלא בגט.