הקדמות לתלמוד הבבלי · מגילה · סיכום לפרק ג׳

אף על פי שדברים רבים במנהגי תפילה וקריאת התורה לא הגיעו לידי אחידות, ונשארו בהם חילוקי מנהגים והלכות, הרי בפרק זה סוכמו כמה עניני הלכה שנקבעו לדורות. לגבי סדרי הקריאה בתורה ומספר הקרואים סוכם כי בשבתות קוראים שבעה (ונוסף להם עוד אחד, מפטיר), ביום הכיפורים ששה, וביום טוב חמשה, בחול-המועד ובראש חודש ארבעה, בתעניות, ביום שני וחמישי, ובמנחה של שבת קוראים שלשה. בשבתות הקריאה היא לפי סדר קבוע של פרשת השבוע (ובארץ ישראל חלקוה לשלש או שלש וחצי שנים) שאינו משתנה אלא בחגים. ואילו בשאר ימים או שבתות מיוחדים משַנים רק את המפטיר (וההפטרה). במועדים קוראים מענינו של המועד, ובשני וחמישי ובמנחה של שבת — קטע ראשון מפרשת השבוע הבא. כלל נקבע לסדרי הקריאה, שאין מתחילים ואין גומרים לקרוא בתורה אלא בפרשיה הקטנה עצמה או לפחות שלשה פסוקים סמוך לה. בימי המשנה נהגו שברכו בתורה רק שניים, ראשון הקוראים בתחילה ואחרון בסופה, אבל בזמן האמוראים תיקנו שהכל יברכו תחילה וסוף.

כל תפילות הציבור וכל דבר הדורש ציבור מישראל אינו אלא בעשרה גברים שהגיעו למצוות. ועיקר טעמו של דבר, שכל דבר שיש בו קדושת השם אין כבודו בפחות מעשרה. אכן כשם שדואגים לכבוד המקום כך דואגים גם לכבוד הציבור, וכמה תקנות תיקנו שהעובר לפני התיבה יהיה מי שאין הציבור צריך להתבייש בו. וכן תיקנו בכהנים הנושאים את כפיהם. ועוד, שיהא סדר קבוע בכיבודים השונים שלא יבואו לידי קטטה וריב. כדי להרחיק מן המינים ומן המינוּת מקפידים שכל אדם שמראה בעצמו שהוא חושש לדעת המינים, או שאומר דברים העלולים להישמע כמינוּת — אין מניחים לו לעבור לפני התיבה כשליח הציבור. כדי להרחיק את העם מטעות או מזלזול בכבודם של גדולי האומה אף קבעו שקטעים מסוימים בתורה ובנביאים לא ייקראו כלל, ובודאי שלא יתורגמו, מחשש שהבאת הדברים ללא הסברה מתאימה — ולא תמיד ניתן להסביר את הדברים כיאות — עלולה להביא עמה תקלה.