הקדמות לתלמוד הבבלי · נדה · הקדמה לפרק ט'

וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. (ויקרא טו, יט)

מן האמור בתורה בפרשת טומאת הנדה ״ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה״ למדים אנו שאין האשה נטמאת אלא בראיית דם שיצא ממקורה. שכן אורח חייה של אשה שבפרק זמן משנות ימיה, שהריהי רואה לעתים מזומנות דם היוצא ממקורה, ואמרה התורה שהריהי נטמאת בו. אכן יש והיא רואה דם שלא באופן הרגיל, אלא בתוך שהיא מטילה מימיה, ואין זה ברור אם בא הדם מן המקור, ונטמאת בו, או שמא בא מפצע (״מכה״) שיש לה במקורה, ואין זה דם נדות אלא דם הפצע, והריהי טהורה. זאת ועוד, יש והיא מטילה מימיה במקום שאף האיש מטיל את מימיו בו, ומעתה אם נמצא דם באותו מקום, יש לדון מהו דינה, שכן ייתכן שבא דם זה מן האיש.

בפרקים קודמים (לעיל בפרק ששי ״בא סימן״, ובהרחבה בפרק שמיני ״הרואה כתם״) התבאר כי מן האמור בתורה בפרשת טומאת הנדה ״ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה״ למדים אנו שאין האשה נטמאת אלא בראייה של דם ממשי שיצא ממקורה. כזה שהריהו דם, ולא כתם דם שעל גופה או על בגדה. ואולם חכמים (בשל חששות שונים) גזרו טומאה אף בכתם. ומאחר ודבר מצוי הוא שרואה האשה כתמים, רבים הם בירורי הדינים שבהלכה זו.

ובכלל בירורי הדינים: עד כמה החמירו חכמים בגזירתם זו, והאם אף במקום שיש בו אפשרות לשייך (״לתלות״) את הכתם הנמצא לא כמי שבא מאשה זו, אלא ממקור אחר, וכגון שהשאילה האשה את חלוקה לנכרית או לאשה נדה, ולאחר שהחזירתו נמצא כתם באותו חלוק. או כמה נשים שישבו או ישנו במקום אחד ונמצא כתם דם תחת אחת מהן.

ועוד יש מקום בירור באשר לשאלה האם כל כתם הנראה ככתם דם הריהו מטמא. או שמא יש אפשרות שלא תיטמא האשה בכתם זה, על ידי שייבדק הכתם, ומתוך הבדיקה יתכן ויתברר כי אין זה כתם דם.

עוד נתברר (יעויין בתחילת מסכתנו) כי כל אשה שיש לה וסת אינה מטמאה טהרות למפרע, אלא משעת ראייתה ואילך (״דיה שעתה״), ואולם שם דובר בוסת זמן (זו שקבוע לה זמן לראיית דם, אם בתאריך מסויים בחודש, או בהפרשי זמן קבועים למן הראייה הקודמת שראתה). ומעתה יש מקום בירור בדינה של זו הקובעת וסת הגוף (וכגון שתמיד קודם לראיית דם הריהי עושה פעולה מסויימת בגוף כפיהוק ועיטוש, או שהריהי חשה כאב מסויים מוגדר. ובירור זה מתייחס הן לדרך קביעתה של וסת זו והן באשר לדרך עקירתה.