אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה׳ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. (ישעיה נח, יג)
קריאה במקור
הקדמות לתלמוד הבבלי · ביצה · הקדמה לפרק ד׳
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אף באותן מלאכות שהותרו ביום טוב ראו חכמים צורך לקבוע בהן הגבלות בדרכים שונות, על מנת לשמור את קדושתו של החג, ושלא יהפוך ליום חולין על ידי עשיית מלאכה יתירה בו, או טירחה יתירה שיש עמה יגיעה (אף כי לא מלאכה), או דברים הנעשים בפומבי הנראים לעין כזלזול בקדושת היום.
יתר על כן, פעמים רבות יש צורך גם במלאכות שעשייתן כשלעצמן מותרת בחג, אלא שהן מצריכות פעולת הכנה מסויימת, והכנה זו לעיתים יש בה צד של חילול החג ואפילו מלאכה גמורה, אם כשיש בכך משום פגיעה באיסורי מוקצה, ואם משום שהיא כשלעצמה לא הותרה לפי שאיננה צורך אוכל נפש ממש.
הבעיות והדיונים בפרק זה מתמצים בעיקר בשאלת הגדרתם של גבולות, לאמור: מתי רואים אנו בעשייה מסויימת ענין של מה בכך, שאיננו בגדר של מלאכה בעלת משמעות, ומתי אנחנו רואים בתהליך מסויים ענין של מלאכת יצירה ממש. אף כי לעיתים גם מלאכה גמורה איננה מובחנת כלל כמלאכה, משום שהיא דבר קל שאינו מעשה אומנות כלל. בחינת הגבולות הללו, ושקילת הנימוקים של שמחת החג מחד ומיעוט טירחה ומלאכה מאידך, הם עיקרי הדיון בפרק זה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- 'https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1'
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 00fa8f5853823afd2bc549fc29a8df23ab174d57f53a71cb19daedcb723cb279