הקדמות לתלמוד הבבלי · כריתות · סיכום לפרק ג'

פרק זה עסק בתחילתו בשאלה כיצד מתחייב אדם בקרבן חטאת. וסוכם כי בעיקרו של דבר צריך שהאדם עצמו ידע שחטא, בין אם באופן עצמאי ובין אם על ידי עדות כל שהיא, וגם של פסולי עדות. ובמקרה שהוא מכחיש את העדים נחלקו הדעות (גם להלכה) האם יכולים שנים לחייבו בקרבן כדרך שמחייבים אותו כל עונש שבתורה (אלא אם כן יש לו ״מיגו״), או האם לעניינים אלו נאמן אדם על עצמו יותר ממאה עדים.

בהמשך דן הפרק בהגדרת האכילה המחייבת בקרבן. וסוכם כי כדי להתחייב בחטאת צריך שיאכל כזית מאיסור אחד ובהעלם אחד, ובתוך כדי אכילת פרס (חצי כיכר). וכל שחסר באכילתו אחד מתנאים אלו – אינו מביא קרבן חטאת.

מספר החטאות שאדם מתחייב בהן אינו תלוי במספר המעשים שהוא עושה, אלא במנין האיסורים ובמנין השגגות. ולכן כל שאכל אדם מאיסור אחד אפילו פעמים רבות, אם היה זה בהעלם אחד – אינו מביא אלא חטאת אחת, ואפילו אכל מחמישה תמחויים שונים. אבל אם נודע לו חטאו ושוב נעלם ממנו וחזר ואכל – חייב על כל אכילה ואכילה. לעומת זאת יכול אדם להתחייב על אכילה אחת מספר חטאות אם אכל מספר איסורים, אפילו היה זה בהעלם אחד. יתר על כן, ייתכן שיתחייב אדם על מאכל אחד כמה חטאות, אם אכל דבר אחד שיש בו כמה איסורים. ואף שכלל הוא שאין איסור חל על איסור, יש מקרים בהם האיסור חל – באיסור מוסיף, באיסור כולל וכאשר שני האיסורים באים כאחד.

כדרך שנאמר לגבי איסורי אכילה, כך הוא לגבי איסורי ערוה, שכל הבא כמה פעמים על אותה ערוה, אם היה זה בהעלם אחד – אינו מביא אלא חטאת אחת. ואולם בשונה מאכילה, אם בא על כמה נשים שיש בהן אותו איסור – חייב על כל אחת ואחת, הואיל וגופים מוחלקין הן. הבא על כמה מיני ערוה, אפילו היה זה בהעלם אחד – מביא חטאת על כל אחת ואחת. ויתר על כן, ייתכן כי בביאה אחת יתחייב מספר חטאות, אם היו באשה שבעל כמה שמות של איסורי ערוה. בהקשר זה סוכם כי אף שחמותו ואם חמותו ואם חמיו שם אחד של איסור הן, באיסור אחותו אין אומרים כן, אלא הבא על אחותו, שיה אגם אחות אביו גם אחות אמו – חייב משום שלושה שמות.

לענין השוגג באיסור מלאכה בשבת, סוכם כי העושה בשגגה מלאכה בשבתות הרבה חייב חטאת על כל שבת ושבת, בין אם היה זה בשגגת שבת וזדון מלאכות (שידע שהמלאכה שהוא עושה אסורה, אלא שלא ידע שזו שבת), מפני שרואים אנו את ימי החול כידיעה המחלקת בין שגגת שבת זו לשגגת השבת שאחריה. בין שבת לשבת. והוא הדין אם היה זה בזדון שבת ושגגת מלאכות (שידע שהיום שבת ולא ידע שהמלאכה שעשה אסורה), מפני שאנו רואים את השבתות כגופים מחולקים, ובדומה לבא על כמה נשים נדות בהעלם אחד. עוד סוכם כי אף שהועשה מלאכות הרבה בשבת בשוגג חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה, אם עשה מלאכות ברבה שהן מעין מלאכה אחת אינו מבי אאל חטאת אחת.

סוגיות אלו הן עיקרו של פרק זה, וניתווספו עליהן מספר עניינים. וביניהם – לענין שיעור זמן אכילה ושתיה בדיני התורה, שלענין איסורי תורה, כמו לענין קיום מצוות אכילה שבתורה, ולענין דיני טומאה וטהרה, הרי אף שקיימים שיעורי אכילה שונים, משך זמן האכילה הוא כדי אכילת פרס (חצי כיכר לחם), וכל שאכל את השיעור המינימאלי (בכל דין לפי עניינו) ביותר מכדי שיעור זה – אין הדבר נחשב לאכילה. וכשם שהוא בדיני התורה הוא הדין לדברים שמדדברי סופרים.

כן נדון האיסור על הכהנים להיכנס למקדש ולעבוד כשהם שתויי יין, וסוכם כי אין הכהן שעשה כן מחלל עבודתו ומתחייב מיתה בידי שמים אלא אם שתה רביעית מיין שעברו עליו ארבעים יום, ושתאו בבת אחת ובלא שיוסיף עליו מים. וכל שחסר אחד מתנאים אלו, אף שאינו חייב מיתה מכל מקום איסור יש בו. והוא הדין למי ששתה משקה משכר אחר. וכשם שנאסרו הכהנים להיכנס שתויי יין למקדש, כך נאסר על כל אחד מישראל להורות וללמד לאחר שתיית יין או שכר. ומכל מקום יכול אדם ללמוד וללמד תורה, כל שאין בו סרך של הוראת הלכה.