הקדמות לתלמוד הבבלי · כריתות · הקדמה לפרק ד'

וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לו. אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳. (ויקרא ה, יז-יט)

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים. (ויקרא ד, כב-כג)

פרק זה, הממשיך לדון בהמשכו בקרבן החטאת, פותח תחילה בדינו של ״אשם תלוי״, שכפי הנראה מלשון הכתובים, וכך סבורה המשנה בתחילת המסכת (אף כי יש חילוקי דעות בענין זה בפרק הבא וזה שאחריו), עוסק באותן עבירות שהעובר עליהן בשוגג מביא חטאת. כאן נדונים צדדים שונים ומשותפים שבשני קרבנות אלה.

לשון הכתוב מלמדת כי האשם התלוי בא על מי שעובר על מצות ה׳ ״ולא ידע״. אי ידיעה זו, לכאורה אין משמעה אי ידיעה מוחלטת, שאם כן - מניין לו לאדם שעליו להקריב קרבן. אלא יש להבינה כספק אם חטא בחטא מסויים או לא. אמנם יש להגדיר באלו מקרים של ספק מדובר, האם כאשר בוודאי היה לפניו איסור אלא שאינו יודע אם אכל אותו, או גם במקרה שספק לו אם דבר-מה שאכל היה אסור או לא?

שאלה אחרת, עקרונית יותר, היא: האם אשם תלוי בא רק אם הוא מסופק שמא לא חטא בכלל, או האם מדובר (גם) במקרה שידע בוודאות שחטא, אך אינו יודע במה חטא? עניין זה מצריך להגדיר את גבולות החיוב של קרבן החטאת, הבא על שגגתם של חטאים אלו עצמם; מה כוונת התורה ביחס לחיוב קרבן חטאת ״או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה״? האם צריך שידע בדיוק מה היה חטאו כדי להביא חטאת ולהתכפר, או שמא עצם הידיעה שחטא – די בה כדי לחייבו חטאת (וממילא אין זה תחומו של האשם התלוי)? וגם אם נאמר שצריך שידע באיזה חטא חטא, האם יש צורך שידע במה בדיוק חטא (ולדוגמה: האם קטף בשבת ענבים או תאנים, האם בא בשוגג על נדה זו או נדה זו).

מעבר להגדרת המבדיל בין החטאת לבין האשם התלוי, שזה בא על החטא שנודע וזה על החטא שלא נודע, נשאלת השאלה עד כמה קשורים ותלויים דיני הקרבנות הללו זה בזה; האם הכללים המוכרים לנו לחיוב החטאת, חלים גם על אשם תלוי? ולדוגמה, האם אי ידיעה אחת מצרפת כמה אכילות לחיוב אחד של אשם תלוי כפי שהעלם אחד מצרף אותן לחיוב חטאת אחת? ומה דינו של האוכל כמה מיני איסורים שונים שיש בהם ספק? ומצד אחר, האם מצב של אי ידיעה המחייב אשם תלוי נחשב כמחלק לחטאות אם אכן התברר לו למפרע שחטא בוודאי?

חלקו האחרון של הפרק עוסק בידיעת החטא הנצרכת כדי לחייב אדם בחטאת, שכן, אף כי קרבן החטאת בא על השגגה – אין מושג השגגה נוגע אלא לענין החטא, שהאדם אינו יודע שהוא עושה מעשה אסור. אבל אין התורה מחייבת אדם קרבן על מעשה סתמי, לא מכוון (״מתעסק״). יש איפוא לדון באלו מקרים ניתן לייחס את המעשה האסור לאדם, ולדוגמה, מה דינו של המתכוון לעשות מעשה מותר ועשה מעשה אסור, או מה דינו של המתכוון לעשות איסור בדבר אחד ועשאו בדבר אחר, וכן מה נחשב ״דבר אחר״ לענין זה, ומה דינו של העושה דברים בסדר הפוך ממה שנתכוון אליו מתחילה.