הקדמות לתלמוד הבבלי · חגיגה · הקדמה לפרק א׳

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. (שמות כג, יד)

וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה׳ אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. (דברים טז, י-יא)

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה׳ רֵיקָם. אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. (דברים טז, טז-יז)

מצוות הרגל ״להראות את פני ה׳״, ״לחוג חג״, וכן ״לשמוח לפני ה׳״, מנוסחות בלשון כוללת. לא רק שאין פרטי ההלכה למצוות אלה מפורשים, אלא אף עצם משמעותן אינה ברורה. על פי מדרשי חז״ל ומסורתם נלמדנו כי מצוות אלה כוללות, נוסף למשמעות הרחבה שבהן, גם ציוּויים מוגדרים: עם העליה לרגל יש להביא קרבן עולה (״עולת ראייה״) וקרבן שלמים (״שלמי חגיגה״ ו״שלמי שמחה״). ועם זאת נשאר מקום רב לברר מה היחס בין המשמעות הכללית של מצוות אלה לבין החובות המוגדרות שבהן, וכן מה הם פרטי הביצוע, הלכה למעשה, של מצוות אלה.

כמה וכמה שאלות מעשיות צריכות בירור. ראשית, מי הם החייבים במצוות העלייה לרגל, ומי הם הפטורים ממנה, ומה הקשר בין אלה ובין החייבים בהבאת קרבנות הרגל. שנית, מה הם בדיוק קרבנות אלה, היש להם שיעור כלשהו או שהם תלויים רק ברצונו וביכולתו של המביא? ועוד, מה היחס בין קרבנות החובה של הרגלים ובין קרבנות הנדבה, והאם אפשר לקיים חובות אלה ולצרפן לשאר הקרבנות שאדם צריך להביא בין כה וכה? שאלה אחרת היא: באלו מימי הרגל אפשר לקיים את המצוות הללו? האם מצוותן (או עיקר מצוותן) רק ביום הראשון או בכל ימי המועד, או אף לאחר המועד?

בירור השאלות הללו לפרטיהן הוא עיקר עניינו של פרק זה.