הקדמות לתלמוד הבבלי · בבא מציעא · הקדמה לפרק ז׳

יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב. (תהלים קד, כג)

כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ. (דברים כג, כה–כו)

לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. (דברים כה, ד)

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. שְׁבֻעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו. אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם. (שמות כב, ט–יב)

עיקר הדינים הנוגעים בשכירת פועלים ובהסכמי עבודה בין נותן העבודה ובעל המלאכה נתבארו בפרק ששי. אולם יש הלכות אחדות הנוהגות בעיקר בשכירים, ובעיקר בהטבה שנותנת התורה (ובהוספות לה מצד מנהג המדינה), שהפועלים אוכלים משל בעל הבית בתוך זמן עבודתם.

עיקרה של הלכה זו מתבסס על מסורת חכמים שהכתוב ״כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו׳״ מדבר בפועל העושה אצל בעל הבית בכרם או בשאר עבודות בשדה. עם זאת, צדדים רבים סתומים בפירוש הלכה זו למעשה: האם להרחיב את משמעות הכתוב לכל עבודה או לעבודות מסויימות בלבד? מתי אוכלים הפועלים, כמה מותר לפועלים לאכול ועוד. ומבחינה משפטית: האם זכות הפועלים לאכול דינה כזכות ממונית, הניתנת משום כך להעברה, או שהיא זכות אישית המוקנית לפועל לבדו.

אגב עיונים אלה בזכויות הפועלים דנים גם בהלכה דומה בתורה — האיסור לחסום שור בדישו. גם בה יש מקום לברר את גבולות ההלכה, האם היא חלה על שור דוקא או גם על בעלי חיים אחרים, האם דייש דוקא, או גם מלאכות אחרות בכלל. כן יש משא ומתן בפרטי הדין על מי חל חיוב זה, והאם אפשר ומותר להערים עליו.

מכאן פונה פרקנו לעסוק בהלכה שונה — בדיני השומרים. נושא זה שהוזכר כמה וכמה פעמים במסכת בבא מציעא, מובא לידי סיכום ידוע בהגדרת הסוגים השונים של שומרים, לאמור בגדרי ההתחייבות החלים על אדם שהופקד בידו חפץ או בעל חיים לשמור, אם בחנם ואם בשכר, בהשאלה או בשכירות. וכיון שדינים אלה הם דיני ממון יש מקום לדון אם אמנם חובות השומרים מכל סוג קצובות וקבועות ואין לנטות מהן או שיכולים אנשים ליצור גם הסכמים אחרים, אם רצונם בכך. בירורם של הנושאים השונים הללו, והלכות אחרות המסתעפות מהן הן עיקר עניינו של פרק זה.