הקדמות לתלמוד הבבלי · יומא · סיכום לפרק ח׳

חכמינו קבלו כי מצוות עינוי של יום הכיפורים מתבטאת בהימנעות מחמישה סוגים עיקריים של הנאות הגוף: אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה, נעילת נעל ותשמיש המטה. וחמורים שבהם — האיסורים על אכילה ושתיה, שחייבים עליהם כרת. ואולם כיון שביום הכיפורים אין האיסור חל על המאכל והמשקה עצמם, כי אם על העינוי שיש בהימנעות מהם, נקבע כי שיעור אכילה להתחייב בו הוא בכדי כותבת (תמרה), ושיעור השתיה — כמלוא לוגמיו. שהנהנה מאכילה ושתיה אף בשיעור זה ביטל מעצמו במידה מסויימת את העינוי.

למרות חומרת האיסור וקדושת היום, אף לגבי יום הכיפורים מחזיקים אנו בכלל הגדול שכל מצוות התורה ניתנו לאדם מישראל באופן שיקויים בו ״וחי בהם״ — ולא שימות בהם, ומצוות העינוי, כמוה כרוב המצוות שבתורה, נדחית מפני סכנה לחיים, שפיקוח נפש דוחה כל איסור, לבד משלוש עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואנו מוזהרים מאוד לחשוש לכל סכנת נפש, שבכל עת שנראים הדברים שיש סכנה בתענית, בין שהיא דעת הרופאים בין שהיא בהרגשתו של החולה עצמו — ראוי לחלל עליו את קדושת היום.

אף למדנו כי מצות העינוי, כשאר מצוות התורה, חלה רק על מבוגרים, אלה הנחשבים ״גדולים״ בדין התורה, שהגיעו לבגרות מינית — בנים כבני שלוש עשרה, ובנות כבנות שתים עשרה. אך הורו חכמים שיש לנהוג בכל התורה בדרך של חינוך למצוות: כאשר מרגילים אף את הקטנים להשתתף לפי מידת יכולתם הגופנית בקיום מצוה זו, בחלקה או בשלמותה.

נאמר בתורה כי ביום הכיפורים מתכפרים כל החטאים לפני ה׳, ואולם דבר זה כולל רק את החטאים שחטא בהם האדם לפני ה׳ לבדו. חטאים שחטא כלפי בני אדם (שהם מצד עצמם חטאים כפולים: שהרי כל עבירה כלפי אחרים היא גם עבירה לפני ה׳) אין להם כפרה עד שיפייס האדם את חבירו, ורק כאשר זוכה הוא לסליחה בעולם הזה יכול הוא לקוות לכפרה של מעלה. ואף כפרה זו אינה פוטרת את החוטא לחלוטין, התחייבויות מסוימות שהיו לו (כגון קרבנות חובה) עדיין הוא חייב בהן גם לאחר יום הכיפורים (ואין צריך לומר, התחייבויות שבין אדם לחבירו). ואף בחטאיו של אדם, מי שחטא בעבירות חמורות ביותר, ובפרט החוטא בחילול השם, שגרם לחילול כבוד שמים בפני בני אדם, אין יום הכיפורים מכפר לו לגמרי על חטאו זה, עד שיתקן כל שעיוות, או עד יום מותו.

ויתרה מזו, מסקנת ההלכה היא כי אין יום הכיפורים מכפר אלא למי ששב בתשובה — שאם חוזר בו מעבירות שעבר אז זכאי הוא לכפרה עליהם. ומשום כך, תיקנו חכמים חמש תפילות ביום זה, ומצוות הוידוי בכל אחת מן התפילות — כדי לסייע לו לאדם להגיע לידי תשובה, ולזכות על ידי כך לכפרת חטא ומחילת עוון.