הקדמות לתלמוד הבבלי · יבמות · הקדמה לפרק ח׳

לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה׳. לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה׳ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה׳. לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳ גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳ עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. (דברים כג, ב-ה)

לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳. (דברים כג, ח-ט)

כהמשך לדיון בפרק הקודם בענין נשים הנפסלות והמותרות לאכול בתרומה בגלל נישואיהן, מראים בפרק זה, כי במקביל למקרה שבו הבעל מותר באכילת תרומה ואשתו נפסלת על ידי ביאתו (כאשר יש פסול בנישואין אלה) — ייתכן גם מצב שבו הכהנים עצמם אסורים לאכול בתרומה, ועם זאת מאכילים את נשיהם בתרומה.

מכאן נמשך הדיון בבירור טיב הנישואין של האסורים לבוא בקהל, אם מחמת מום שבהם (פצוע דכא), אם מחמת מוצאם (עמוני ומואבי, מצרי ואדומי), ואם מחמת שנולדו בעבירה (ממזרים), ומה ההבדלים ביניהם לגבי כשרות צאצאיהם.

פצוע דכא וכרות שפכה הם אנשים שאיברי המין שלהם נפגעו על ידי תאונה, אולם כיוצא בהם מצויים אלה שאינם מסוגלים כלל להולדה מחמת פגם בהתפתחותם המינית, בין זכרים (סריס חמה) ובין נקבות (איילונית). הגדרתם של אלה, קביעת מעמדם מבחינות שונות (לגבי זמן בגרותם, לגבי ייבום ונישואין) תופסות חלק ניכר בפרק זה. בהשוואה לאלה יש גם דיון מסויים באחרים שהתפתחותם המינית היא בלתי נורמלית: הטומטום והאנדרוגינוס, שבגלל היותם ספק זכרים ספק נקבות הם מהווים נושא לדיון בתחומי-הלכה רבים. בפרק זה הדיון הוא בעיקר בנישואיהם וביחסי המין שלהם.