קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 3

נצרכה לראב"י דו מתניתא. הך בבא לא אצטריכא לרבנן דהשתא הילוך אסרו העמדת ריחי' ותרנגולי' לא כ"ש אלא לראב"י צריכא אע"ג דמתיר בהילוך מטעם וויתור או משום דיש ברירה מודה בהעמדת ריחי' דאסור דבכל החצר הוא מעמיד ומסתמא קפדי ל"א מיבעי' לן מי מודה ראב"י דכיון דיכול לעכב עליו אסור או דלמא כיון דמתני' דייקא דדוקא בנדרו הוא דאסור אבל בלא נדר מוותרין זה לזה העמדת ריחי' א"כ לראב"י דמתיר וויתור אף העמדת ריחי' שרי:

נהגו השותפי'. אבל אם רצו לעכב מעכבין:

תמן תנינן. פ' חזקת הבתים:

אלו דברים שיש להן חזקה. ואלו שאין להם חזקה הי' מעמיד בהמה בחצר ומעמיד תנור וריחי' ומגדל תרנגולין ונותן זבלו בחצר אינו חזקה:

ויאות. ושפי' קאמר:

הרי גידל. הרי מותר לו לגדל אפי' בלא חזקה:

בכל השותפין מעכבין וכו'. בכל תשמישין הקבועין בחצר דומיא דהעמדת בהמה תנור וכירים שממעטין אויר החצר יכולין לעכב אם האחד רוצה לעשות לבדו וחבירו אינו רוצה לעשות כן:

חוץ מן הכביס'. שתקנו לו חכמים שיעשה בחצר בע"כ של שותפו:

משום כבוד בנות ישראל. שאין דרכן להתבזו' ולעמוד יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר:

לא בדא. אינו כן אלא יכול לעכב שלא יכבס בחצר:

הדא דאת אמר. הא דאמרי' חוץ מן הכביסה אינו יכול למחות לאו בכל החצר איירי אלא בד' אמות שכנגד בית חבירו אינו יכול למחות בידו אבל אם היה המקום שלפני בית חבירו משופע אפי' בד' אמות דחבריה נמי יכול למחות שהוא יכול לומר לו מה שאתה שופך מי כביסה לפני ביתך הוא אזיל ואתי לפני ביתי:

מקום התנור ומקום הכיריי' אין להן חזקה. כדתנן בפ' חזקת:

על גביהן. אם עשה בנין למעלה מן התנור אפי' כל שהוא יש לו חזקה דאהאי ודאי קפדי אינשי:

ובלבד. הא דקאמרת בנין כל שהוא הוי חזקה דוקא שיהא הקירוי דבר שהוא מועיל לתנור לשמור חומו או להעמיד עליו דבר אבל בלא"ה אין לו חזקה דכל שאין בו תועלת לא קפיד דמימר אמר למחר יטלנו משם: