מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 2

רב אמר הלכה כר' ישמעאל בר' יוסי. מדאסיקנא בבבלי בפרקין דף נב דרב הוא דאמר בין לנוי בין לשמור אסור ופסקו הפוסקים כוותיה דהלכתא כרב באיסורי דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא ולא כשמואל דאמר התם הלכה כחנניה ולפ"ז היה אסור להוציא הסוס באפסר דהסוס בשיר תנן ואם באפסר שמירה ביותר מבשיר א"כ נטירותא יתרתא היא ואם פחותה מכ"ש דאסור וכך היה נראה ממשמעות דברי הרמב"ם בפ"ב שבהל' י"א פסק כרב דהתם שכתב בפרה ולא תצא ברצועה שבין קרניה בין לנוי בין לשמר ולעיל בהל' ה' כתב מותר למשוך את הבהמה במתג ורסן וכו' כגון שיר לסוס וכו' אבל אם הוציא בהמה במתג שאינה משתמרת כגון שקשר חבל בפי הסוס או במתג שאינה צריכה לו אלא משתמרת בפחות ממנה וכו' ה"ז משאוי שכל שמירה מעולה או שמירה פחותה משוי הוא לה וזהו נמי כרב דהתם. וא"כ הוה משמע דאיך שתאמר באפסר שקורין קוויסטר"י אם הוא בפחות משיר או מעולה ממנו אסור הוא לסוס ולא כרב דהכא אלא שכבר כתב הרא"ש ז"ל אחר שהביא דברי הרי"ף ז"ל דפסק כרב דהתם והלכך כל נטירותא יתירתא אסור כגון בהמה באפסר וסוס יוצא ברסן או באפסר דרסן שלנו כמו שיר שלהן דלדידן נטירותא דסוס ברסן. ויש לומר ג"כ אף לדעת הרמב"ם ז"ל כעין זה ועיין לקמן בהל' ב' ד"ה הזכרים יוצאין לבובין: