מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 1

במה בהמה יוצאה. התוס' כתבו בריש פרקין דאדם מוזהר על שביתת בהמתו דכתיב למען ינוח וגו' ומיהו לאו דלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך ליכא אלא במחמר אחר בהמתו כדמוכח בריש מי שהחשיך. ואפשר דדבריהם ללישנא דרב זביד בדף קנ"ד הן דמתני אליבא דרמי בר חמא המחמר אחר הבהמה בשבת בשוגג אינו חייב חטאת במזיד אינו חייב סקיל' דאלו ללישנא קמא בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה. ומפרשי אליבא דרב זביד דלאו מיהת איכא אבל אין זה מוכרח כל כך. ומיהו למסקנא קיי"ל כר' יוחנן דהתם דקאמר פטור מכלום בשוגג לא מחייב חטאת דהוקשה כל התורה כולה לע"ז עד דעבוד מעשה בגופיה במזיד נמי לא מחייב דכל שאינו חייב על שגגתו חטאת אינו חייב על זדונו סקילה בלאו נמי לא מחייב דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו וכו'. וכ"כ הרמב"ם בריש פ' כ' מה"ש אעפ"י שמצווה על שביתתה אינו לוקה לפי שאיסורו בא מכלל עשה ור"ל מלמען ינוח וגו' ולפיכך המחמר אחר בהמתו בשבת והי' עליה משוי פטור והלאו המפורש בתורה לא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ובהמתך שלא יחרוש בה וכיוצא בחרישה ונמצא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו. וביאר הה"מ שם שר"ל שהלאו ההוא אינו בא למלאכת הבהמה בלא סיוע האדם אלא למלאכות שהאדם והבהמה שותפין בהן ויש בכלל זה החרישה וכיוצא בה וכיון שיש בכלל הלאו הזה מלאכת הבהמה שהאדם נהרג עליה במזיד והיא החרישה וכיוצא בה א"כ אף בשאר מלאכות הבהמה אף שהאדם שותף בה וכגון מחמר אינו לוקה לפי שיש בכלל הלאו הזה אזהרה גם למלאכה שהוא שותף עם הבהמה ויש בה מיתת ב"ד. ובחיבורי פני המנורה הארכתי בענין זה. ואין כאן מקומו להאריך: