שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 10

ותימר אכן. בירושלמי סנהדרין (פ"י סוף ה"ב) כתבתי בד"ה אפילו כו' מהך קרא קשיא להא דאמרינן קללת חכם אפילו על חנם היא באה ע"ש ואפשר לומר חכם שאני דכתיב מקים דבר עבדו הוא גוזר ואני מקיים הלכך אפילו על חנם באה לקיים דברו. וא"ל א"כ מאי קשיא ליה נימא מתני' בחכם שגלה איירי ולכך מתייראים מקללתו דמשום שכם אחד אין לזון כל הגולים. ובבבלי תירץ קושית הש"ס שהיה להם לבקש רחמים על דורן כו' ע"ש. וקשה לפי הא דאר"ל (דף י') שהנהרג מן ההורג בשוגג היה מזיד ע"ש וכי ה"ל לבקש רחמים על המזיד וי"ל לדברי ר"ל גם ההורג בשוגג כבר הרג בשוגג מקודם וע"ז ה"ל לבקש רחמים. מיהו לפשטא דשמעתתא צריכין לומר שגם הנהרג הראשון היה מזיד ועמש"ל בד"ה חוזר כו':

תיפתר שהיה עת ועונה. כתב הי"מ וקשה מ"מ אין לקבל התפלה להרע שלא כדין ע"ש שדחק הרבה. ונראה שהקבלה היא שינצל מעונשו והרעה ממילא באה שאין לו הצלה אחרת רק מיתת כה"ג וזה פשוט:

בשעה שאני מתפלל כו'. כתב הי"מ וקשה ממ"נ אם אותו העת כשמתפלל היא עת רצון א"צ להתפלל על כך ואם אינו כן איך תהיה עת רצון בלא עתו ע"ש. ונראה לרבים עת רצון בכל עת שמתפללין כמ"ש הי"מ שם ומלך הגון דינו כרבים וביקש שתהיה תפלתו מקובלת כתפלת הרבים שאינה נידחת. וזה שסיים אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך כלומר אף שתהיה בשעה שהקב"ה עוסק בתורה שנקראת אמת ואינו עושה לפנים משורת הדין ליחיד יעשה לו חסד כתפילת הרבים כמפורש בבבלי פ"ק דע"א (דף ד'):