שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 11

כל מקום שנאמר כו'. בבבלי גרסינן ארחב"ח מפני מה נאמרה פ' רוצחין בלשון עזה כו' מפני שהן של תורה. ופירש"י אבל שאר אמירות שאמר לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה חוץ מזו. הנה זה לי שנים רבות שהקשיתי לפירש"י הא כתיב בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושב מול את ב"י שנית. וכ"ת מצות פריעה הוא דאמר כדדרשינן משנית ולא ניתנה פריעת מילה לאברהם נמצא שאין מצוה זו כתובה בתורה י"ל הא גם מצות מילה עצמה אמורה בפרשה דכתיב וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו. וכ"ת כיון שנאמר לו גם דבר חדש לא שייך בו דיבור י"ל גם בפ' ערי מקלט נאמר דבר חדש כדדריש בסמוך מוישב עמם ואפ"ה כתיב בה דיבור אע"ג דיש לומר דבבלי דריש ליה מוחי כדמשמע שם (דף י') מ"מ גם הבבלי דריש מיניה דבר חדש דגרסינן שם אר"א עיר שכולה רוצחים אינה קולטת שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא שהשוו דבריהן לדבריו ודבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו אלא מדברי יהושע וע"ק מ"ד לא ניתנה פריעת מילה לאברהם איפרוך כמ"ש תו' יבמות (דף ע"א) ע"ש. ונראה דלא כפירש"י אלא ה"ק מפני שהן כשל תורה שנאמרו בה דברים חדשים שאינן כתובים בתורה ה"ל כתורה ממש. והנאני שהנחני ה' בדרך האמת שדברי הירושלמי מכוונים לדברי. ועיין בדרושים שהארכתי:

והכתיב וידבר אלהים. נראה דקאי אהא דכתיב וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה וגו' שאין כאן חידוש מקרא וכתיב וידבר. והציווי שיצא מן התיבה והברכה שרצו בארץ בשביל כך לא היה לו לומר וידבר שהרי גם באדם נאמר ויצו וגו' וברכה ולא נאמר וידבר והתירוץ לפי שנאמר בו היתר תשמיש דכתיב אתה ואשתך וגו' כדאמרינן בירושלמי תענית פ"ק (ה"ה) דזה הוי חידוש מקרא: