תד"ה וליחוש. והר"מ מפונטיזה כו'. ק"ל לפירושו מהא דהגנבים כו' דמטמאין כ"ח הפתוחים דהא הנושא את המדרס אינו מטמא אדם וכ"ח אפי' בלא פירש כדמוכח ברפ"ה דזבים וכ"כ התוס' בנדה (לג) ד"ה מה (ומש"כ התוס' לקמן דאין מטמא כלי חרס אחר שפירש כו' מלת חרס ט"ס דכ"ח אפי' בדלא פירש אינו מטמא). וי"ל דטמאים מחמת חשש צינורא שמא ניתזה לתוכם:
קריאה במקור
רש"ש על גיטין · דף 61b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בא"ד ועוד גבי צדוקי כו' דאם בועל נדה הוא כו' כנושא רוקו של זב. ל"י מהיכא פסיקא להו דבועל נדה יש לו מעיינות. והר"ש בריש כלים נסתפק בזה. ויותר תימה על הר"ש גופי' שגם הוא הקשה כן על הרר"מ בפ"ז דטהרות מ"ה ע"ש:
בא"ד ובתוספתא דחגיגה כו'. מלת חציצו ליתא שם לפנינו וכן לא העתיקוהו התוס' בנדה (לד):
בסה"ד וההיא דהגנבים כו' מיירי נמי לתרומה. והא דבגדי ע"ה מדרס לפרושים צ"ל דהיינו לאוכל על טהרת תרומה וצ"ע:
תד"ה התם. ועוד דבמשנה קאמר ר"י עלה כו'. כצ"ל:
תד"ה אשת. ולאביי דאמר רוב ע"ה מעשרין כו' דהא בוררת כו'. נ"ל דר"ל דל"ת דאף דלאיסור דמסייע ידי ע"ע התירו מפני ד"ש מטעמא דרע"ה מעשרין הן לאביי. מ"מ לשמא תאכל חיישינן טפי ולא מהני הא דרע"ה מעשרין. דכן מצינו ליה גופי' בשבת (יג) דמשום חששא דאכילת דמאי מחמיר טפי מרבא. ועמש"כ בפסחים (יא ב) בד"ה רי"א. וזה דלא כמהרש"א:
בא"ד ובתוספתא קתני אשתו של ע"ה כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f64e88cb75961b8429fbe4edec1c0e2c93c935892fbeaba54a4371a0c1ab3558