קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 1 · הלכה 11 · Segment 6

ע"ג הקבר. כלומר אפילו במקום טמא:

כיני מתניתא. נראה דכן היא כוונת מתני' לאשמועינן דלא כר"י דדוקא פסח בלבד הוא דמקריבין בבמה גדולה אבל חטאת יחיד דאינה כעין פסחים דקבוע זמן אין קריבה בבמה גדולה:

ה"ג חטאת ופסח ליחיד. וכ"ה בפסחי':

ה"ג אר"י כל מה שהציבור והיחיד מקריב באהל מועד וכו'. וכ"ה בבבלי בזבחים דף קי"ז. וה"פ כל הקרבנות כולן נדרים ונדבות וחובות שאין קבוע להם זמן:

הוא מקריב באהל מועד שבגלגל. שהיא במה גדולה:

היה לו היתר. במת יחיד להקריב עליהן:

ובמתו בראש גגו. היא במת יחיד:

אלא עולה ושלמים. ולא מנחות ונזירות:

ה"ג וחכ"א כל מה שהציבור מקריבין וכו'. וכ"ה בזבחים שם:

ה"ג מ"ט דרבנן לא תעשו בגלגל וכו'. וה"פ דכתיב לא תעשו ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו ולאחר ביאת הארץ משתעי קרא וקאמר לא תעשו בגלגל דהיינו ככל אשר אנחנו עושים פה היום באהל מועד שבמדבר שבין ציבור ובין יחיד מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם זמן וכ"ש חובות שקבוע להם זמן אבל מה תעשו דבר שהוא בא לידי ישרות שהאדם יכול לעשותו מעצמו והיינו נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב:

ה"ג מ"ט דר"י במקום איש וכו'. וה"פ בבמת יחיד משתעי קרא וה"ק לא תעשון בבמת יחיד ככל אשר אנחנו עושין פה היום אבל מה תעשו דבר שהוא בא לידי ישרות דהיינו עולה ושלמים:

היחיד הוזהר וכו'. קרא דלא תעשון איחיד לחוד קאי וכדפרישית:

אף הצבור והיחיד הוזהרו. דאתרוייהו קאי וכדפרישית לרבנן:

ויחיד לן באיסורו. כלומר באיסורו עומד ואינו מקריב אפילו בבמה גדולה חובותיו: