שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 4

מתני' מסייעא לר"ל עבדי מלוג וכו'. כ' תוס' דף סו ע"ב בד"ה עבדי וכו' תימא לר"י מה ראיה מייתי לר"א הא ר"י נמי מודה דיוצאין בשן ועין לאיש דחשיב כעבדו כי היכי דחשיב קנין כספו לענין תרומה וכו' ותירץ הר"ש דדייק מאבל לא לאשה ומחיים לא איצטרך דפשיטא אלא לאחר מיתה קאמר משום דהדין עמו ע"כ. ובסוגיין מפורש דעיקר סייעתא מדתני יוצאין לאיש דהכי משני לר' יוחנן קל הוא בשחרור. וא"ת היא גופא קשיא לר"י למה אין יוצאין לאשה הא קל הוא בשחרור ותירץ הרשב"א דהיינו טעמא דהא אפ' עבדי מלוג אינן יוצאין מפני תקנת אושא. מיהו לפום סוגיין ליתא להך פירוקא דהא תני עבדי מלוג יוצאין לאשה אלא עיקר טעמא כיון דמחוסרי גוביינא כדידיה דמי. והא דמשני לר"י קל הוא בשחרור היינו כיון דשחרור מפקיע מידי שיעבוד כל דמחוסר גוביינא כדידיה דמיא וכ"מ בבבלי בסוגיין. והא דמייתי בסמוך ת"כ דר"י דעבדי צ"ב אינן יוצאין בשן ועין בין לאיש בין לאשה האי תנא סובר כיון דאין הבעל יכול למכרן אף בשחרור מחמרינן. ובב"ק דף פ"ט ע"ב כ' תוס' בד"ה מ"ט וכו' ושמא אותו שמביא ת"כ דר' אמי היה בנאה בריה דרבא שלא היה חושבה מחוסרא גביינא וכו'. ותימא הא מפורש בבבלי דרבה ורב יוסף אמרו ת"כ דר"א וע"ק הא רבא גופיה אמר לר"נ והא ת"כ דר"א וכ"מ בתו' בסוגין וצ"ע. עוד כתבו תוס' בב"ק שם בד"ה כמאן אזלא וכו' נראה דמכירה יליף משחרור דשחרור הוא כעין מכירה ע"כ ותימא הא רב יהודה סובר דעבדי צ"ב אינו יכול למכור ואפ"ה מודה בשחרור דמשוחרר יוצא בשן ועין לאיש כדמשמע בבבלי בסוגיין:

אינן ביום או יומיים. הרמב"ם לא ביאר בה' רוצח דין עבדי צ"ב ונכסי מלוג לענין יום או יומיים. ואפשר שסמך אמ"ש בה' עבדים פ"ה דעבדי צ"ב יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה ועבדי מלוג לא לאיש ולא לאשה. אך קשה הא לא דמיא דין יום או יומיים לדין שחרור דקל הוא בשחרור כמפורש בסוגיין וצ"ע:

הלוקח יחוש לעצמו. כ' הרא"ש בפירקין ור"א ז"ל כ' והאי מכרו שניהם לפרנסה דקאמר רשב"ג הבעל מוציא מיד הלקוחות לא איפשיטא שפיר דנעביד בה עובדא וכ' הרמב"ן דספיקו משום דרשב"ג לטעמיה כדפרישית ושמא קיי"ל כרבנן וכו' וקשה כיון דמייתי מהך ברייתא סייעתא לר"י וקיי"ל כר"י א"כ הלכתא כרשב"ג וכו' ע"ש ול"נ דכוונת הרי"ף דמספקא ליה הא דקארשב"ג הבעל מוציא מיד הלקוחות היינו אם מתה מוציא הבעל מיד הלקוחות וכפירש"י או דלמא אין המקח קיים כלל אפי' שעה אחת ואפי' בחיי אשתו מוציא מיד הלקוחות וכפי' הר"ח שכתבו תוס' בסוגיין. והרא"ש כ' בפרקין והרי"ף מביא בפ' השולח ירושלמי דפרקין פלוגתא דרשב"ג ורבנן ואחר שהביא מחלוקתן כתב הוי כשמכרן לשעה מחלוקת אבל לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין ומתוך זה משמע דפסק כחכמים דאי ס"ל הלכה כרשב"ג מה הוצרך לו לכתוב אבל לא מכרן לשעה ד"ה אינן מכורין דהא לרשב"ג אפי' מכורין לשעה אינן מכורין ע"כ. ואיני מבין דבריו לפמ"ש הרא"ש דמספקא להרי"ף הלכה כדברי מי ודאי מן הצורך להביא במאי דמודי' שניהם. ואף לפמש"ל דסובר הרי"ף דהלכה כרשב"ג אלא דמספקא ליה אהי קאי איצטרך לאשמועינן דודאי במכרן לשעה איירי אלא דלא ידענא אימתי הבעל מוציא. דלא תימא דפלוגתייהו במכרן לעולם אבל במכרן לשעה אף רשב"ג מודה כיון דתחלת הקנין לא היה אלא לשעה לא יסרב הלוקח מליתן לה וליכא למיחש לבזיון אבל בממכר עולם אף שהיא יכולה לחזור על הלוקח מ"מ ידחנה אולי תמצא מקום לגבות והא דקאמרו רבנן והלוקח יחוש לעצמו מלתא בעלמא קאמרו יחוש לעצמו כשאר לקוחות וכ"כ הרמב"ן בס' מלחמות לשיטת הרי"ף וקמ"ל דלא פליגי בממכר עולם. ועיי' במלחמות ובר"ן וברמב"ם פי"ח מה' מלוה ולוה עוד כ' הרא"ש ויראה דוקא בקרקע הוא דמכר הבעל קיים עד שעת טריפה שהארץ לעולם עומדת וכו' אבל המכנסת נדוניתה במטלטלים וכו' אין הבעל יכול למכרן אע"פ שיש לבעל נכסי' נגד נדוניתה דחפצה יותר בשבח בית אביה ע"כ. ומסוגיין ראיה לדבריו דהא בעבדי צאן ברזל קאר"י אם מכרן אינן מכורין ובמוכר לשעה פליגי ש"מ דבעבדים אפי' לשעה אינן מכורין. מיהו לפום סוגיין משמע דאפי' בקרקע לשעה אינן מכורין ועמש"ל: