שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 2

ועבדיה עבדים. זו היא גי' הר"ח אבל רש"י גורס ועבדיו שקנו עבדים וא"ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטרך קרא לריבוינהו משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בהן. וכ' הרשב"א בחי' בירושלמי משמע כל כהאי גוונא לא אכלי דכלהו משום מקחו של כהן קא אכלי וכו' אלא דק"ל אם זו היא סברתו של ר"ל דירו' הא עבדי מלוג שלה לאחר מיתת הבעל אוכלים מחמתו אע"פ שאין ליורשין בהן כלום וכו' וי"ל שאני התם שאוכלת לכך עבדיה אוכלין אבל אלמנה וגרושה דמתני' שהיא אינה אוכלת אף עבדיה אינן אוכלין והאי דירושלמי אאלמנה וגרושה דמתני' קאי ע"כ. ותימא לפרש כן דבעבדי מלוג אף בקנה ע"מ שיהיה לרבו רשות בהן לא יאכלו ואי בעבדי צאן ברזל איירי אף בקנה ע"מ שאין לרבו רשות בהן לא יאכלו דהא כשלו הם. ונ"ל שאני עבדי מלוג שהיו אוכלין בחיי בעלה לפי שיכול להשתמש בהם וה"ל קניינו הלכך אף כשמת אוכלין בשבילה משא"כ עבד שקנה עבדים ע"מ שלא ישתמש בהן רבו כלל הנך ודאי לאו קנינו של כהן הן. וגדולה מזו י"ל שאם קנתה האשה עבדים לאחר מיתת הבעל כיון שלא היה לבעל שום חלק ונחלה בהן אף הן לא יאכלו בתרומה מחמתה והדבר צריך תלמוד:

הם יאכלו הם יאכילו. וא"ת וכי פליג ר"ל אברייתא דיליף ליה מקנין כספו וי"ל ר"ל מפרש לברייתא דאסיפא דקרא קסמיך א"נ ר"ל אליבא דראב"י דמוקי לקרא וכהן כי יקנה נפש קנין כספו לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים כמפורש בבבלי דף נז ע"ש. ותוס' כתבו בסוגיין והא דדרשי' לעיל פ' הבע"י פצוע דכא כהן שנשא בת גרים היינו מנפש יתירא ע"כ. ולפי מאי דפרישי' בקונט' וכ"פ רש"י איצטרך נפש לגופיה לאשמועי' דעבדים שקנו עבדים שאוכלים בתרומה. ומחוורתא מאן דדריש נפש לפצוע דכא כהן וכו' יליף עבדים שקנו עבדים מדכתיב הם יאכלו קרי ביה יאכילו: