וקשיא אלו העושה דבר שלא כשורה וכו'. כ' תוס' דף קז ע"ב בד"ה תרי וכו' ואין זו קושיא כ"כ די"ל קידושי קטנה דרבנן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה ע"כ. ול"נ דהכי פריך עד שאתה מתיר ערוה שלו משום שמפסיד נכסי מלוג שלה היה להם לחכמים להוציא מידו נכסי מלוג שלה כדין בעל חוב המפסיד נכסיו שיכול לתבעו קודם זמנו של שטר כמפורש בח"מ סי' עג סעי' י' א"נ היה לנו להתירה אפי' בלא מיאון דאין לחוש לחורבה אלא לזו דהכל יודעין שלא ע"פ הדין נעשה בה אבל השתא יאמרו מיאון אפי' שלא בפניו. ועמ"ש לעיל הלכה א בתוס' בד"ה הדא וכו':
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab