שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 11

ותמאן במאמרו ותנשא לשוק. וא"ת דלמא סובר ר' אסי אינה ממאנת לזיקתה וי"ל א"כ למה ליה למוקמי מתני' בשני יבמין הא אפי' ביבם אחד נמי איכא למוקמי מתני' ופליגי ב"ש וב"ה אי ממאנת למאמרו אלא ודאי פשיטא ליה לרב אסי דלכ"ע ממאנת לזיקתו ופריך שפיר תמאן במאמרו ובזיקה ותנשא לשוק והא דקאמר תמאן במאמרו ה"ק ממ"נ אי ממאנת במאמרו ובזיקה אמאי תמתין תמאן מיד וכשתגדיל תנשא לשוק ואי אינה ממאנת אלא למאמרו והזיקה במקומה עומדת תנשא לאחיו ומשני באומרת אי אפשי בך אבל באחיך אני רוצה וה"ל מיאון לחצי זיקה וכמ"ש בקונט'. ובבבלי קאמר רב אסי מיאנה בזה מותרת אפי' לו וע"ש:

ביבמה שנפלה לפני חמשה יבמין. ותימא מ"ש חמשה משנים וע"ק הא דמשני דאיירי בשהשיאה אביה א"כ קשיא לב"ה וכי ממאנת בקידושי תורה לכך נ"ל להגיה ביבמה שנפלה לפני יבם אחד היא מתני' ועשה בה מאמר ולב"ש אינה ממאנת למאמרו כיון דעדיין אגידא ביה מחמת זיקה אף למאמרו אינה ממאנת ולכשתגדיל צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו וב"ה סברי דמ"מ מהני המיאון למאמרו ואינה צריכה אלא חליצה לכשתגדיל. ופריך ותמאן למאמרו ותינשא לשוק כלומר אמאי לא תמאן גם לזיקה דפשיטא ליה לש"ס דממאנת גם לזיקה ול"ג ותמאן למאמרו ותינשא לאחיו דהא אוקמינא ליה ביבם אחד ומשני פלוגתייהו בשקידשה אביה להבעל ואינה יכולה למאן לעקור זיקת הבעל אלא מאמר היבם לחוד. אך קשה מנ"ל לש"ס דקסבר ר' הושעיא דממאנת לזיקתה דלמא כרב ורשב"ל ס"ל דאמרי לעיל דאינה ממאנת לזיקתה גם בבבלי בסוגיין מפורש דסובר ר' הושעיא דאינה ממאנת לזיקתה וע"ק מאי דוחקיה למוקמי' מתני' בשקידשה אביה וצ"ל רישא וסיפא בתרי גווני דרישא אין ממאנין אלא ארוסות ודאי בקטנה שהשיאה אמה ואחיה איירי לוקמי מתני' בשאומרת בפירוש אי אפשי בך אבל באחיך דהיינו בעלה שמת רוצה אני דבכה"ג לכ"ע אינה עוקרת הזיקה כמש"ל בפרקין בתו' בד"ה מה אנן וכו':