וב"ד יושבין במיאונין. כ' הרשב"א בר"פ וי"ל דאיירי במיאון דמצוה ועי"ל דדוקא ללמדה למאן יש להרחיק אבל כשבאה מעצמה אין נמנעין מלהזקק לה דמה הנאה יש שאין נזקקין לה שהרי אם אמרה בפני שנים ואפי' בפני חנוני אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון ע"ש. והירושלמי מיאן בתירוצו דדוחק להעמיד משנתינו במצוה דוקא דא"כ ה"ל לב"ש וב"ה לאפלוגי בהדיא במיאון דלאו מצוה ועוד למ"ד צרת ממאנת אסורה למה לי פלוגתייהו דב"ש וב"ה בבעל ולא ביבם פשיטא דאינה ממאנת ביבם דהא ודאי ליכא מצוה ועמ"ש בתו' הל' א' בד"ה ב"ש ועל וכו' ולתי' השני קשיא מאי קאמר שהרי אפי' אמרה בפני חנוני וכו' הא ודאי ב"ש לא סברי הכי דהא אינהו בפני ב"ד קאמרי. אך עדיין קשיא מאי פריך הש"ס מהא דתני ברח מן המיאונין דלמא היינו דוקא בנישואין חיישינן דלמא מיחרטא לכי גדלה כדאמרינן בעלמא אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי אבל באירוסין לא חיישינן דלמא מיחרטא וי"ל:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 1 · Segment 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab