שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 6 · Segment 5

מכיון שנראה הרוק שהוא יוצא מתוך פיה וכו'. נראה שר' אבהו פליג אהא דאמרו תמן דבעינן רוק דמתחזי על ארעא אלא בראיית יציאת הרוק מפיה סגי. וגם פשטא דלישנא משמע דפליג אבבלי דגרסי' שם אמר אביי רקקה וקלטתו הרוח לא עשה ולא כלום מ"ט וירקה בפניו בעינן וליכא וכו' הלכך היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי רוק להדי אפי' והדר אזיל. משמע דס"ל וירקה בפניו ממש הוא ור' אבהו קאמר דבראייתו סגי ותו' כתבו בסוף פירקין והא דאמרי' שהחולץ ורקתה קמנא רוקא דמתחזי על ארעא וכ"ה בסנהדרין ירושלמי שמא למצוה מן המובחר הוא דבעי הכי ע"כ. ותימא מאי ראי' מייתי מירושלמי הא מפורש כאן דאינו אלא למצוה מן המובחר וכדאר"א. ואי ס"ל דר"א פליג וכמ"ש א"כ אף אנו נאמר דאביי פליג אהא דהחולץ. ולא ידעתי למה לא הביאו ירושלמי דהכא. ומ"ש הב"י בא"ע סי' קסט בד"ה רקקה וכו' כ' רי"ו בשם הרמ"ה הא דאמרי' קלטת הרוח אינו כלום וצריכה לחזור ולרוק בפניו דוקא לכתחלה אם עומדת שם אבל אם נתפזרו והלכו להם כשרה ע"כ. תימא וכי מפני טרחת הדיינין לא נעשה המצוה כתיקונה. ואי משום הא דאמרו בבבלי דף קה יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת דלא לימרו רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין. וה"נ דלמא אתי למישרי חלוצה לאחין נ"ל דלא דמי ברקיקה קודם החליצה ודאי איכא למטעי אבל ברקיקה שלאחר החליצה ודאי ליכא למטעי דא"כ בטלת מצות הרקיקה ועוד בכל מקום שאמרו תחזור ותחלוץ מדרבנן ניחוש להכי והא דחששו ברקיקה היינו טעמא כיון דסדרא לא מעכבת וכבר נעשה כל מאי דאמר רחמנא חשו חכמים לטעותא ועיקרא דמלתא נראה דאביי ה"ק אם רקקה קודם החליצה רוק שלא הגיע לפני היבם לא נפסלה מן האחין. והיינו דקאמר לא עשה כלום אבל לאחר החליצה אין הרקיקה מעכבת ואם אפשר לתקן חייב' לחזור ולרוק. מיהו י"ל דלא עשה כלום לענין שצריכה לחזור ולרוק אבל אי לא רקקה כלל החליצה כשרה וכ"מ מדברי הרמב"ם שכ' פ"ד רקקה דם אינו כלום. וקשה הא כללא קיהיב בסוף הפרק כ"מ שאמרנו אינו כלום הרי היא כאלו לא נחלצה וכו' ומותרת להתייבם ע"כ. וזו ודאי אסורה להתייבם שהרי החליצה היתה כראוי אלא ודאי אינו כלום שצריכה לחזור ולרוק ובב"ש סי' קסט ס"ק לט כ' בשם הב"ח דמשמע מדברי תוס' אם הדיינים לא ראו הרוק פסול דהא כתיב לעיני הזקנים. ולא דק דלכ"ע דרשת רבא צריכא דיינא למיחזי רוקה אינה אלא אסמכתא דהא וירקה קאי על בפניו ולא על לעיני וכו' ע"ש ומליצתו אל חיקו תשוב דהוא לא דק דודאי דרשה גמורה היא דבריש פרקין פריך בבבלי ואידך האי לעיני מאי עביד ליה מיבעיא ליה לכדרבא וכו' ואי לאו דרשה גמורה היא איך רצה למילף מיניה לר"י מדאיצטרך לעיני למעוטי סומים וזה ברור אך הרמב"ם כ' פ"ד מה"ח וכן אם לא ראו הדיינין הרוק כשיצא מפיה כשר ע"כ. משמע דסובר דאסמכתא בעלמא היא דאל"כ למה לא תחזור ותרוק כמו ברקיקת דם או שלא בפניו וע"ש בהה"מ וצ"ע: