שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 6 · Segment 4

וקריי' מעכבת. וא"ת מאי פריך אע"ג דאין קריי' מעכבת לכתחלה מיהת מצותו לקרות וי"ל דפריך למה נקט התנא סדר הקריאה דמשמע דמעכבת ודוחק. לכן נ"ל דהוא כמו גופא ולא קאי אמתני' דהכא אלא שחוזר ושונה לשון הש"ס דפריך לעיל אמתני' החרש שנחלץ וקריי' מעכבת ושני ר' שמואל הראוי לקריאה וכו' כדי לאשמועינן דבעינן שיהא הקריאה על הסדר:

מודה שאם בא לאמרן שהוא אומר על הסדר וכו'. בבבלי בסוגיין גרסי' אר"י מצות חליצה קוראה וחולצת ורוקקת וקראה מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל הכי מצוה ואי אפיך לית לן בה. משמע דסדרא לא מעכב י"ל דהיינו אם היפך סדר האמור קריאה לחליצה וכן כולם אבל אם היפך בכתובים הנקראים אפשר דמודה דמעכב. מיהו גרסי' עוד שם מודה רבא בלא אבה כדר"ז כל הראוי לבילה וכו'. וכ' הרשב"א כלומר לא תהא צריכה לקרות בב"ד לא אבה בבת אחת וכ"כ הרי"ף והרמב"ם ולפ"ד אפי' בלא חפצתי לקחתה נמי כן וכו' ותימא מאי שייך הכא ראוי לבילה וכו' ואי אמרת אסוקי מילתא היא לעולם לא ניחוש אפי' בשאינה יודעת וכו' ע"ש וכ"כ הרא"ש. ונ"ל דה"פ אע"ג דאין הקריאה מעכבת מ"מ אם קרא ושינה בה מעכבת וכדר"ז דאמר הראוי לבילה אין בילה מעכבת אפ"ה אם שינה בה כגון שבלל חוץ לחומת העזרה פסולה כדאי' במנחות דף ח' ע"א. ודוקא בלא אבה יבמי דאיכא שינוי במשמעות כדפי' רש"י משא"כ בלא חפצתי לקחתה א"נ אם שינה והפך הדברים כמ"ש בקונט' מעכבת ונכון הוא: