שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 7 · Segment 6

ברם הכא אי אפשר לעמוד עליו. בבבלי מסכת מכות ד' טז גרסי' קשיא דר"י אדר"י אי לרשב"ל תרי תנאי אליבא דר"י אי לר' יוחנן ל"ק הא דידיה הא דרבי'. וקשה הא בין לר"י בין לרשב"ל קשיא ר"י אדר"י בתרוייהו וכ"פ רש"י א"כ ה"ל לשנויי סתמא תרי תנאי וכו'. ונראה ודאי לרשב"ל ל"ק מהא דקאר"י בשם ר"י הגלילי שהרי מסיי' בה ר' יהודה חוץ מנשבע לוקין עליו וקסבר רשב"ל אף להבא קאמר לוקין והא דקאמר רשב"ל טעמא דכתב רחמנא בנותר הא לאו הכי לוקין אלמא לאו שאין בו מעשה לוקין משמע אפי' נותר ה"א דלוקין י"ל ה"ק מסברא לאו שאין בו מעשה אין לוקין דבעינן דומיא דלאו דחסימה שיש בו מעשה אלא כיון דמצינו שחייב הכתוב בנשבע לשקר שלוקה אעפ"י שאין בו מעשה מדכתיב לא ינקה סד"א דכל לאו שאין בו מעשה לוקין לכך איצטרך לאשמועינן בנותר דפטור. ולר' יוחנן ל"ק מהא דאר"י בהכה את זה וחזר והכה את זה פטור דאי אפשר לעמוד עליו לעולם וכדאמרי' כאן דלעולם היא התראת ספק משא"כ בשבועה שאוכל ככר זה היום ולא אכלה דכשעבר היום ולא אכל למפרע הוי התראת ודאי אבל לרשב"ל ודאי קשיא דהא איהו מדמי להו אהדדי ע"ש היטב בסוגיא דמכות ותמצא כי נכון הוא ועמש"ל פ"י הל"ו בתו' בד"ה כמ"ד וכו'. א"נ ר' יוחנן סובר כאידך ברייתא דמייתי הכא ובבבלי בסוגיין דאפי' שניהם בבת א' פוטר ר' יהודה ומקרא יליף ליה דפטור כדמסיק בסמוך. ר"י בעי מחלפה שיטתי' דר"י וכו'. בבבלי חולין דף צא מסיק דמיפשט פשיט ליה לר' יהודה דנוהג בירך ימין ומתני' כאידך דר"י דסובר התראת ספק לאו שמה התראה דתני' לא תותירו ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי ר"י. וצ"ל דהירושלמי סובר דלא פשיטא ליה ומוקי למתני' ככ"ע. מיהו קשיא לי בבבלי הוה מצי לשנויי דמתני' אתיא כאידך דר"י דפוטר אפי' בהכה שניהם בבת אחת דמקרא יליף דבעינן אביו ודאי כדמסיק בסוגיין בבבלי וירושלמי. והך שינויי' עדיפא דאתיא ככ"ע ולפמ"ש בתו' בסמוך לא אתיא הך שינוייא כר' יוחנן: