שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 11 · הלכה 7 · Segment 4

ויאות מ"נ בן ט' הוא ימול וכו'. וה"ה ספק בן ז' או בן ח' ימול ממ"נ דבן ז' מלין אותו בשבת. וז"ל הרמב"ם פ"ק מה' מילה מי שנולד בחודש השביעי אם נולד שלם ה"ז וולד קיימא ומלין אותו בשבת ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו ממ"נ אם בן ז' הוא ושלם בדין הוא שידחה שבת וכו'. וכ' הטור ויראה מדבריו בשגמרו שערו וצפרניו איירי מדכתב והוא שלם א"כ אפי' בודאי בן ח' נמי מלין אותו וכ' הכ"מ הא דכ' הרמב"ם והוא שלם היינו שהוא שלם באיבריו אלא שקשה לי מהיכן הוציא מ"ש אם נולד שלם כלומר באבריו ע"כ. ואני תמה שהרי לא כל הנולדים בשביעי חיים אלא אם היתה תחלת יצירתו לכך שיוולד בשביעי אבל אם היה ראוי להוולד בתשיעי ונולד בשביעי ודאי גרע מבן שמונה וכ"מ לעיל פ' החולץ דף יג וכ"כ הרמב"ם שם הל' י"א ומי שנולד בחדש השמיני קודם שתגמור ברייתו שהוא כנפל מפני שאינו חי ע"כ. אלא כשהוא שלם באבריו אזלינן בתר רוב הנולדים בשביעי כשהם שלימים באבריהם שהן חיין וזה פשוט וברור:

שאל מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך. נראה דהכי קיי"ל שהרי באזמל העמידו דבריהם במקום כרת אפי' בודאי כ"ש הכא דספק הוא שהעמידו איסור טלטול במקום ספק. ומזה סייעתא לדעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו הא דרב אדא דאמר מותר למול הספק ממ"נ וברייתא דספק בן ז' או בן ח' מוקי לה בשלא גמרו הסימנים ואנן מהלינן תינוק שלא גמרו הסימנים וכן משמע בבבלי פ' הערל. וכ"כ הב"י בי"ד סי' רסו. וע"פ הדברים האלה פירשתי כל הסוגיא והוא הנכון שבזה ליכא פלוגתא בין התלמודיים: