שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 7

רי"א תרומתו תרומה. בבבלי פ' יוצא דופן דף מו גרסי' רי"א אין תרומתו תרומה וכ' תוס' בד"ה אא"ב מופלא סמוך לאיש דאורייתא וא"ת אדפריך מר' יוסי לסייעי' מדר' יהודא דאמר אין תרומתו תרומה אלמא סבר מופלא סמוך לאיש דרבנן ולכך לא מתקן טבל דאורייתא וי"ל ר"י נמי אית ליה מופלא סמוך לאיש דאורייתא ולהקל לתקן טבל לא איתרבי להיות כגדול ע"כ וקשה כיון דמדאורייתא הוא אין טעם לחלק בין קולא לחומרא ועוד מדקאמר אין תרומתו תרומה ולא קאמר תרומה ויחזור ויתרום משמע התרומה עצמה הדרי לטיבלא ומותרת לזרים נמצאו דקולא היא דמיקל ר' יהודא. והר"ש פ"ק דתרומות כ' דגרסי' תרומתו תרומה כפי הגירס' שלפנינו וטעמא משום דלא יליף תרומה מאיש אשר ידבנו לבו דלא דריש איש פרט לקטן כדדרשי רבנן ע"כ כדפרישית לעיל וקשה הא בריש תרומות כ' הר"ש איש פרט לקטן אשר ידבנו פרט לחרש ושוטה ותימא דלא ממעט קטן מידבנו וי"ל משום דכשבא לעונת נדרים יש בו דעת לנדוב ע"כ. לפ"ז צ"ל לשיטת הר"ש ר' יהודא דקאמר בכל קטן תרומתו תרומה אף הך דרשא דידבנו לבו לית ליה וקשיא מנ"ל לר' יהודא חרש וקטן דלא וכ"ת ה"נ מ"ש דפליג בקטן ולא פליג בחרש ושוטה וכן מוכח מירושלמי דהתם דקאמר אמתני' חש"ו אין תרומתו תרומה מאן תנא קטן לא דלא כר"י אבל חרש ושוטה כר' יהודא נמי אתיא וצ"ע. ונ"ל לתרץ קושית תו' הנ"ל מר' יהודא ליכא לסייעי דלעולם אימא לך מופלא סמוך לאיש דאורייתא ותרומה שאני דכתיב ולא תשא עליו חטא ולכ"ע אין קטן בנשיאת עון עד שיביא שתי שערות ועמ"ש לקמן בסוגיין:

התיבון עכו"ם הרי אינו בנשיאת עון ותורם. כ' הרמב"ם פ"ד מה' תרומה העכו"ם שהפריש משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין ומדבריהן גזרו שתהי' תרומתן תרומה משום בעלי כיסין וכו' ע"ש. וקשה א"כ מאי השיבו מעכו"ם הא תנן ריש תרומות עכו"ם שתרם את של ישראל אפי' ברשות אין תרומתו תרומה וכ"כ הרמב"ם שם ריש פ"ד ע"כ מעכו"ם שתרם את שלו השיבו דתנן פ"ג תרומתו תרומה וכיון דבשלו נמי אינה תרומה אלא מדרבנן א"כ אין קושיא כלל מעכו"ם שתורם וי"ל דתנן בדמאי פ"ה מעשרין משל ישראל על של כותים וכו' וגרסי' עלה בירושלמי דמתני' דר"מ דאמר אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשרות ר' יהודה ור"ש אומרים יש קנין. א"כ איכא למימר דהשיבו לר"מ לדבריו דסובר דאין קנין וכו' ופירותיו חייבין בתרומות דאורייתא ואפ"ה תרומותיו תרומה ש"מ דאפי' מדאורייתא תורם לעצמו שאין הדבר תלוי בנשיאת העון. אך קשה פ"ק מה"ת פסק הרמב"ם אין לעכו"ם קנין וכו' ע"ש ובכ"מ איך פסק כאן דתרומתו דרבנן ומתיר איסור טבל שהוא במיתה ובקידושין ריש פ"ב פירש"י העכו"ם והכותי שתרמו את שלהן תרומתן תרומה ליאסר לזרים דקסבר אין קנין לעכו"ם בארץ לפוטרו מן המעשרות וקשה לפי' דמשמע דפליגי תנאי ביש קנין לעכו"ם ובפ' השולח פליגי בה אמוראי ואין סברא לומר דפליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי ע"כ. ותימא איך נעלם מהם דברי הירוש' דדמאי שהבאתי למעלה דמפורש בי' דר"מ אומר אין קנין. ועיין במנחות פ' ר"י בתו' בד"ה מירוח וכו' דמסקי דפליגי הבבלי והירושלמי בפלוגתא דתנאי ביש קנין ואין קנין. ואין להאריך כאן. אך קשיא לי מדברי הרמב"ם מהא דגרסי' בקידושין שם ולר"ש דפוטר ועכו"ם ליתא בתרומה דנפשיה אתם גם אתם למה לי פשיטא דלא הוי שליח ע"כ. שמע מינה לת"ק תרומת עכו"ם דאורייתא דאי דרבנן קרא למה לי וצ"ע:

תני רבי הושעי' וכו'. הרא"פ בפי' למס' תרומות גירסא מוטעת נזדמנה לו וטרח הרבה לפרשה ואין צורך ופירושו אף לגירסתו מעורבב ע"ש. וכל מה שפירש בסוגיא זו אינו נכון ועתיד אני לבארה במקומה במס' תרומות בע"ה. והרמב"ם לא ביאר דין זה דאין לעכו"ם מחשבה להכשיר זרעים ולתרומה מיהו לתרומה י"ל כיון דס"ל תרומת עכו"ם דרבנן וכמ"ש בסמוך בשמו א"כ לא אתי לכם למעט עכו"ם אך לענין להכשיר זרעים היה לו לבאר וי"ל: