שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 6

ע"ד דר' לעזר מהו שתמאן ותטול קנס ממנו. עיי' פי' בקונט'. וקשה מ"ש מיתומה שנתארסה ונתגרשה דתנן פ' אלו נערות ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור וא"ל דמיבעיא ליה בשמיאנה לאחר הנישואין פשיטא דאין לה קנס דהא בתולה כתיב בקנס. וא"ל דמיבעיא ליה אליבא דר"י הגלילי דתנן התם בכתובות נערה שנתארסה ונתגרשה ר"י הגלילי אומר אין לה קנס דא"כ תפשוט דאין לממאנת קנס. וא"ל דמיבעיא ליה בשבא עליה אחר באונס לאחר המיאון ותניא בבלי פ' אלו נערות דף לה ע"ב הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי ופירש"י הממאנח בבעלה כגון יתומה קטנה שהשיאה אמה ומיאנה בבעלה אין לה קנס שאינה בחזקת בעולה הואיל וניסת ע"כ. הדבר תימא אחרי שכבר ניסת מי ס"ד דיהיב לה קנס הא כל נשואה בחזקת בעולה היא מיהו התם איכא למימר דכולא מילתא לדיוקא אתי כדמסיק התם בגמרא דף לו אבל הכא קשיא פשיטא. ונ"ל דמיבעיא ליה כשפיתה את הקטנה אח"כ כנסה ומיאנה בו אם יש לה קנס לר"א או לא. דבנערה מפותה אם כנסה אין לה קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות כ"מ פ' אלו נערות וכ"כ הרמב"ם פ"ק מה' נערה בתולה. והשתא קטנה זו אלו לא כנסה היה חייב קנס ועכשיו שהשיאוה אמה ואחיה מי אמרי' השתא שמיאנה לר"א דאין מעשה קטנה כלום ה"ל כאלו לא כנסה וחייב קנס או דלמא הא מיהת כנסה ואין לה קנס ואף לא כתובה כשאר ממאנת. וכן יש לפרש הך ברייתא דפ' אלו נערות דתני הממאנת אין לה לא קנס וא"ת הא תני נמי ולא פיתוי משמע דלא קנס היינו קנס דאנוסה וכ"פ רש"י וקנס דאנוסה ודאי יש לה בכה"ג י"ל תרווייהו במפותה ולא קנס היינו ממון ולא פיתוי היינו שאר דיני פיתוי דלו תהיה לאשה אם אינו רוצה ליתן קנס. ותו' כתבו שם בד"ה הממאנת ונראה לר"י דה"פ אין לה קנס אם אנסה בעלה או פיתה אותה כשהיתה תחתיו קודם מיאון אע"ג כשמיאנה איגלאי מילתא למפרע דלא היתה אשתו והקשו על פי' זה מהא דקאמר התם בממאנת ס"ל כר"י וכו' דהא מודה ר"י בבעל כשהיא נערה ותי' בדוחק דאיירי כשפירש בהדיא שבועל שלא לשם קידושין ועוד דפיתוי ואונס לאו לשם קידושין ומודה ר"י ע"כ ע"ש. ותימא מאי ס"ד דכשפיתה את הקטנה הנשואה לו שיתן קנס דא"כ כל ממאנת יהא לה קנס דמסתמא בעלה ע"י פיתוי. ולפמ"ש ניחא הכל:

ע"ד דר"י מהו שתמאן בו ותטול קנס מאחר. משמע בנערה ארוסה שנתגרשה פשיטא ליה דלר"י אין לה קנס ממנו אבל מאחר יש לה קנס ולא קמיבעיא ליה אלא בממאנת וקשה הא תנן פ' אלו נערות נערה שנתארסה ונתגרשה ר"י הגלילי אומר אין לה קנס רע"א יש לה קנס וקנסה לעצמה. והשתא כר"י הגלילי ודאי לא אתיא ולר"ע מנ"ל לחלק וי"ל דסבר ר' יהושע הא דכתיב אשר לא אורשה דרשינן הא אורשה אין לה קנס מיהו דוקא מארוס אין לה קנס כיון שכבר היה לו בה רשות להפרת נדריה אבל מאינש אחרינא יש לה קנס ומינה שמעינן דקנסה לעצמה וכר"ע דמתני' דאי לאביה מ"ש ארוס מאדם אחר ובזה יש ליישב קושית המהרש"א בכתובות שם בד"ה גמרא האי לא אורסה וכו' ע"ש. אך קשה למה תיהוי כנשואה וכי עדיפא אירוסין דידה מארוסין דגדולה לכך נראה בנכנסה לחופה ויש עדים שלא נבעלה דבגדולה ודאי אין לה קנס ובקטנה שמיאנה מיבעיא ליה וצ"ע:

מהו שתמאן בו ותעקור גיטה. עיי' פי' בקונט'. וא"ת הא תנן לקמן בפרקין נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו נישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור ש"מ אתי מיאון ומבטל גיטא וי"ל אע"ג דמבטל גט לענין זה דאינה בכלל המחזיר גרושתו מ"מ מיבעיא ליה לענין פסול כהונה דאפי' ריח הגט פוסל. ומדברי הרמב"ם פי"א מה' גירושין נראה דכשרה אפי' לכהונה שכ' שכל היוצאת במיאון אע"ג שקדמו גט ה"ז כאלו לא נתגרשה ממנו בגט מעולם ומותרת לחזור לו וצ"ע:

מהו שתמאן בו ותחזור למזונות אביה. בקונט' פירשתי מן הנשואין איירי. דאי מן האירוסין פשיטא דאוכלת דהא אפי' בגרושה אוכלת דתנן לעיל פ' הבע"י אלמנה לכה"ג וכו' מן האירוסין לא יאכלו בתרומה כו' נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין כשרות. אך קשה אי בנישואין פשיטא דפסולה ואינה חוזרת דבבעילה תליא רחמנא כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ואפי' נבעלה באונס פסלה כדתנן לעיל ר"פ הבע"י ונראה דמן האירוסין איירי ומיבעיא ליה אם חוזרת אף לחזה ושוק או לא דכל החוזרת לבי' אביה אינה חוזרת אלא לתרומה אבל לא לחזה ושוק דכתיב מלחם אביה ולא כל לחם וזו כיון שעוקרת לקידושיה מיבעיא ליה מי נימא דאינה בכלל חוזרת ואפי' בחזה ושוק אוכלת או דלמא לר"י דה"ל כאשתו לכל דבר שהרי אוכלת בתרומה אם היא בת ישראל לכהן דינה כשאר בנות כהן שאינן חוזרות אלא לתרומה. מיהו היא גופא מספקא לי אם ארוסה חוזרת היא ואסורה בחזה ושוק או לא ולא מצאתי דבר מבואר בארוסה בת כהן לישראל שנתאלמנה או נתגרשה וחוזרת לבית אביה אם היא מותרת בחזה ושוק או לא ועמש"ל פ' נושאין הלכה א' בד"ה וכר"י וכו' וצ"ע: