שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 3

אי זו היא קטנה שצריכה להתגרש וכו'. עיי' פירושי בקונט'. והוא מתבאר מדברי הבבלי בגיטין דף סד ע"ב אר"י א"ר אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים. וכ' תוס' שם בד"ה כל וכו' שיעורי' דר' יהודה חפץ ומחזירו וכו' הוא לאחר שיעורא דפעוטות ע"ש. והשתא הא דקאמר ר' יוחנן הכא והיא מוציאה לאחר זמן היינו שיעורא דר' יהודה חפץ ומחזירו וכו' והיינו כדפרישי' בקונט' דשיעוריה דר' יוחנן הוה בתר שיעור דרחב"א דאמר כל שיודעת לשמור קידושיה וזהו שיעור דצרור וזורקו אגוז ונוטלו כמפורש שם בבבלי. ואפי' למאי דאמר רבא התם דף סה ע"א דשיעורא כל שיודעת לשמור הוי בעונות הפעוטות מ"מ שיעורא דר' יוחנן למיאונין דהיינו חפץ ומחזירו לאחר זמן הוי בתר עונות הפעוטות כמ"ש. וא"ת מנ"ל דס"ל לר' יוחנן דחכמים פליגי ארחב"א דלמא סובר ר' יוחנן דעונת קידושין למיאונין קודמין לעונת גירושי קטנה דה"נ אמרי' בבלי שם דף סה אמר רבה ג' מדות בקטן צרור וזורקו וכו' וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון. הפעוטות וכו' וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה וי"ל סובר הירושלמי כיון דתנן בתרווייהו במיאון ובגט כל שיודעת לשמור וכו' ש"מ דשיעורא דשניהן אחת היא. אך קשה א"כ אף במתני' דהכא שיעורא כל שנותנין לה קידושיה ודבר אחר עמו ומוציאן לאחר זמן דומיא דגרושה ומנ"ל דפליגי חכמים עליה דרחב"א. ומדברי הרשב"א בחי' כאן ובמסכת גיטין נראה שהוא מפרש לירושלמי דר' יוחנן סובר דזמן גירושין הוא קודם זמן הפעוטות והיינו משיעורא דצרור וזורקו ופשיט ליה לש"ס דה"ה למיאונין ושיעוריה דרחב"א מאוחר לשיעור החכמים דפליגי עליה והיינו שיעורא דפעוטות ע"ש שהאריך. ותימא מדקאמר ר' יוחנן והיא מוציאה אותו לאחר זמן ש"מ דשיעורא דפעוטות קדים וע"ק לגירסתו בגיטין שם בדברי רבא ג' מדות וכו' שיעורא דגט קודם לשיעורא דמיאון א"כ מנ"ל לירוש' לדייק מר' יוחנן דשיעורא דגירושין ומיאונין שוין וצ"ע: