שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 8

בגין דרי"א תורם ואינו מקדש. כ' הר"ש פ"ק דתרומות וא"ת ומ"ט דר"י דאמר תורם ואינו מקדש וי"ל קסבר קרא מאת כל איש גבי הקדש דוקא כתיב ע"כ. וקשה א"כ מנ"ל למעט חרש ושוטה ועכו"ם שאינן תורמין. וכמש"ל בתוס' בד"ה רי"א וכו' לכך נ"ל ודאי אף ר"י מוקי מאת כל איש אתרומה אלא קסבר ר"י לא ממעטינן מאיש אלא קטן פחות מבן ט' שנים אבל בן ט' שנים ויום אחד לא נתמעט מאיש וכן הוכחתי לעיל פ"י ה"ט בתוס' בד"ה ולמה וכו' ע"ש. ועיי' בבית שמואל סי' קע ס"ק יב היינו דתנן פ"ק דתרומות קטן עד שלא הביא שתי שערות רי"א תרומתו תרומה ולא תנן סתם קטן אלא ללמד דלאו בכל קטן קאר"י דתרומתו תרומה אלא קטן שלא הביא שתי שערות דלאו גדול הוא מיהו לאו קטן הוא והיינו בן ט' שנים ויום אחד דלכ"ע גדול הוא לענין ביאה. וא"ת א"כ בהקדש נמי וי"ל שאר הקדש דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו מוי"ו דואיש ממעטינן אפי' בן תשע שנים דאינו מקדיש וא"ת הא איפכא שמעינן לה דגרסי' בנדה דף לב איש אשר תצא ממנו ש"ז אין לי אלא איש בן ט' שנים מנין ת"ל ואיש הרי דמרבינן מוי"ו דואיש דבן ט' שנים ויום אחד דינו כאיש וי"ל היינו מקמי דאית לן הלכתא דבן ט' שנים הרי הוא כאיש לענין ביאה אבל לבתר דמסיק שם בנדה דבן ט' שנים ויום אחד הלכתא הוא דהוי כאיש תו לא צריך קרא לרבויי קטן בן ט' שנים וע"כ לומר דמוי"ו דואיש ממעטינן קטן בן ט' דאינו כאיש וא"ת הא בכל מקום וי"ו לרבויי והכא אמרי' דוי"ו למעוטי אתי וי"ל דגם זה ריבויא הוא וקאי הך ריבויא לענין איש דמרבינן דבעי' איש שהוא גדול ובר עונשין. ותוס' כ' שם בנדה בד"ה למעוטי אשה מלובן וכו' כיון דלא איצטרך וי"ו לרבות מיפרשי לקרא לכך אייתר לומר דדוקא איש אמרתי לך ולא אשה ע"ש א"כ ה"ה ה"נ איכא למימר לכך אייתר למעט בן ט' שנים. ונראה בכל מקום דמכשיר ר"י קטן כדתנן במגילה פ"ב איירי בקטן שהוא בן ט' שנים ויום אחד. ואל תאמר זה חדש הוא דבבבלי במגילה דף יט ע"ב גרסי' בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך אבל בקטן שהגיע לחינוך אפי' לכתחלה שר"י מכשיר בקטן ופירש"י בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך מצות כגון בן תשע ובן עשר ע"כ הרי דר"י לא קאמר אלא בקטן שהוא בן תשע. ודבר הגון הוא:

מהו שיעשה בהן שליח. הרמב"ם לא הזכיר דבר מכל הנך בעיות גם בבבלי לא מצאתי בשום מקום שנסתפקו בהן חוץ בעי' דתמורה כמ"ש בסמוך בתו' בד"ה ויסבור. מיהו האיבעי' הראשונה י"ל שסמכו אקושית ר' יודן דבסמוך גם בבבלי קידושין וגיטין פ"ב אמרי' גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ממילא שמעינן דאין להם שליחות אפי' בדבר דאית בהו. ובעל האיבעיא סובר דלא ילפינן מתרומה דהא א"ר יוחנן בסמוך דאפי' כמ"ד קטן אינו תורם מקדיש ש"מ דתרומה חמירא וא"ר יוחנן אין עבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין משמע ליה לבעל האיבעיא בדבר דאיתא ביה מצי להיות שליח א"נ סובר תרומה דרבנן הוא דפוטר ועמ"ש לקמן בסוגיין בד"ה וקשיא וכו':

כרבנן דאינון אמרין הוקשו לקדשי המקדש אינו מביא. וא"ת לא יהא אלא קדשי מקדש הרי הוא מביא נדרים ונדבות וי"ל שאני נדרים ונדבות דמפרש בהו קרא אבל ביכורים לאו נידר ונידב הן אלא באין חובה וכל דבר שבחובה מקדשי המקדש אין מקבלין מהן וא"ת אף לר' יהודא איך יביא ביכורים הא כתיב ראשית בכורי אדמתך ואין לעכו"ם חלק בארץ וי"ל כיון שקנה הקרקע מישראל אדמתך קרינא ביה לא מיבעיא למ"ד יש קנין לעכו"ם בארץ להפקיע מן המעשרות אלא אפי' למ"ד אין קנין מ"מ אדמתו היא:

אין יסבור כר"מ דאמר מכל מעשרותיכם וכו'. נ"ל דה"ג אין יסבור כר"מ דאמר את מעשרותיכם וכו' וכ"ה בבבלי בכורות ריש פ"ט ובתמורה ספ"ג. וכן עיקר דהך קרא איירי במעשר שני ומעשר בהמה:

ויסבור כר"ש וכו'. מכאן מוכח הא דפליגי ר"ש ורבנן בתרומת עכו"ם בדאורייתא פליגי דאי בדרבנן ת"ק דר"ש נמי סובר דמדאורייתא אינה תרומה א"כ אף לת"ק אינה עושה תמורה מהיקישא. ודלא כהרמב"ם ועמש"ל בתו' בד"ה התיבון. מיהו בבבלי תמורה דף ג' גרסי' קדשי עכו"ם אין עושין תמורה דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכתיב בריש ענינא דבר אל בני ישראל ל"א ואין עושין תמורה מ"ט דאיתקש תמורת בהמה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב כל מעשר בני ישראל. וכ' תוס' שם בד"ה ובמעשר דגן וכו' היינו לר"ש דאית ליה הך דרשה אבל רבנן פליגי עלי' ולישנא קמא שייך לרבנן ע"כ וקשה לרבנן מ"ש דדרשי בני ישראל דכתיב בתמורה למעוטי עכו"ם ובני ישראל דכתיב במעשר ותרומה לא דרשי וי"ל דרבנן דרשי גם אתם דכתיב בתרומה אתי למעוטי עכו"ם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית כמפורש בבבלי בקידושין רפ"ב ואס"ד דעכו"ם ליתיה בתרומה דנפשי' למה לי קרא וכה"ג פריך הש"ס שם:

מהו שיהו חייבין על קדשיו בחוץ. פירשתי בקונט' דאקטן קאי ולא אעכו"ם כאינך איבעיא דכולא סוגיין מדפריך בסמוך מדר' יהושע משמע בקטן איירי מיהו י"ל הא דפריך בסמוך קאי אהא דאר"י לעיל בסוגיין אפי' מ"ד אינו תורם מקדיש. אך הא קשיא וכי כהנא ור"י פליגי בפלוגתא דר"ש ור' יוסי דתנן בזבחים פ' ב"ש קדשי עכו"ם וכו' והשוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש ר' יוסי מחייב. ודוחק לומר שלא הי' בגירסתן במתני' דזבחים והשוחטן בחוץ. שגם בברייתא דמייתי התם בבבלי ד' מ"ה ליתא ותו כתבו שם בגמרא לא תני בברייתא שוחט בחוץ ובמתני' לא תני תמורה ונסכים דתני בברייתא וזה תימא ע"כ. גם בתיו"ט כ' שם שאינו יודע טעמו דר"ש ע"ש. ונ"ל טעמו דגרסי' בזבחים דף קיט ע"ב ד' כללות היה רש"א בקדשים הקדישן בשעת היתר הבמות והעלן בשעת היתר הבמות פטור מכולם ופירשו בתו' דאיירי בקרבנות יחיד שהוקדשו למשכן והקריבן בבמה וכדתנן שם ר"פ פרת חטאת. וקסבר ר"ש כיון דעכו"ם מותרים להקריב בחוץ כמפורש שם דף קטו וברמב"ם סוף ה' מעה"ק ה"ל כקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות להקריבן במשכן דפטור ור' יוסי סובר כיון דלדידן איסור במות הוא ה"ל כקדשים שהקדישן בשעת איסור במות א"נ קסבר ר' יוסי אף המקדיש בשעת איסור במות להקריבן במשכן חייב ופליג אכללות דר"ש ונכון הוא:

וקשיא דרב כהנא על דר"י וכו'. וקשה לפמ"ש הר"ש פ"ק דתרומות ר"י בכל קטן אפי' פחות מעונת נדרים קאמר דתרומתו תרומה וזה פשוט לפי גירסת הירושלמי דאי אף ר' יודא בשהגיע לעונת נדרים קאמר מאי פליג אר' יוסי. א"כ מאי פריך מתרומות אקדשיו הא ודאי קדשיו אינן קדושין עד שלא הגיע לעונת נדרים דע"כ לא פליגי רב כהנא ורב יוחנן אלא במופלא סמוך לאיש אי דאורייתא או דרבנן דאל"כ תיקשי ליה קדשיו גופייהו אם הן קדושין למה לא יהא חייב עליהן אם שחטן בחוץ אלא ודאי כמ"ש דפליגי אם מופלא סמוך לאיש הוא דרבנן או דאורייתא וכ"ה בבבלי בנדה פ' יוצא דופן ולא דמיא כלל לתרומה וע"ק הא דמשני בתרומה דרבנן איירי. ר"י א"כ הא דקאמר לעיל בסוגיין ר"מ פליג דאינו תורם עד שיביא ב' שערות ויליף ליה מקרא ולא תשא עליו חטא הא אף ר"י לא קאמר אלא בתרומה דרבנן וע"ק הא ר' יהודה סובר תרומה בזמן הזה דאורייתא כמפורש בברייתא בבבלי פרק יוצא דופן שם וצ"ע: