שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 15

רבנן דורשין ערל וכו'. ותימא לרבנן ערל ל"ל ולר"י זכר ל"ל. ובבבלי פר"א דמילה דף קלז אמרי' טעמא דר"י דכתיב המול לכם כל זכר ופירש"י כל ריבויא הוא. וקשה לרבנן כל ל"ל ודוחק לומר דרבנן אלו לא דרשי כל. דא"כ הוה לן למפסק כר"י דהא בכולא תלמודא פסקינן כמאן דדריש כל ואנן חזינן באנדרוגינוס פסקי רוב הפוסקים דלא כר"י ועיי' ברא"ש שם. ונ"ל דלרבנן איצטרך נמי כל לאנדרוגינס שחייב למולו דסד"א כיון דבריה בפני עצמו הוא כמפורש בבבלי בחגיגה דף ג' אין בו חיוב מילה כלל קמ"ל. והיינו טעמא דלא פליגי לענין שבת דרבנן סברי דמצות עשה אית ביה אבל אין בו כרת מדלא כתיב כל גבי כרת וכיון שאין בו כרת אינו דוחה שבת ור"י סובר כיון דגילה קרא דיש בו עשה ה"ה כרת נמי חיי'. והיינו דקאר"י אנדרוגינוס דוחין עליו את השבת וחייבין עליו כרת. מעתה איכא לתרוצי נמי סוגיין דסבר רבנן סברי אי לאו דכתיב נמי ערל ה"א זכר דכתיב בכרת לאו בזכר ודאי איירי אלא דומיא דהמול לכם כל זכר אבל השתא דכתיב ערל קשיא זכר ל"ל אלא למעוטי אנדרוגינס מכרת. ור"י סובר אי לא כתיב זכר ה"א ערל דהכא בערל ודאי איירי דומיא דערל דכתיב בפסח. דגרסי' בבבלי פסחים דף סא ע"ב מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי וכל ערל כולה משמע דלמא האי וכל ערל כל דהו כתב רחמנא זאת עד דאיכא כולה ערלה לא פסלה. וכ' תוס' תימא לשתוק מכל ועוד דנימא איפכא זאת כולה משמע כתב רחמנא כל כל דהו וי"ל דידע בעל הש"ס דאיצטרך כל לשום דרשא אחריתי ואיצטריך זאת לגלויי דלא נדרוש כל דהו אבל אי דרשינן איפכא קשיא זאת ל"ל ע"כ. ולפמש"ל נראה דאיצטרך וכל ערל דגבי פסח למעוטי אנדרוגינס דערל משמע אפי' מקצת ערל כדמשמע הכא וכתיב כל דכולא ערלה מעכבת ואי לאו דכתיב וזאת ה"א למדרש לחומרא כל כל דהוא ואפי' מקצת אוכלין ערלים מעכבים ואפי' מקצת ערלה כגון אנדרוגינס מעכב כדמשמע פשטא דערל אבל השתא דכתיב זאת למעט מקצת מנויין ממילא אמרי' דכל למעוטי אנדרוגינס אתי. ולרבנן י"ל איפכא דסד"א למילף ערל דפסח מערל דכתיב גבי' כרת דבעינן כולא ערלה לאפוקי אנדרוגינס ואיצטרך כל לרבויי אנדרוגינס דדרשי' כל כל דהו. והיינו דקאמר רב אשי ממאי דהאי וכל ערל וכו' דייק לומר דוקא האי וכל ערל וכו'. והבן כי דברים ברורים הם ומרפסן איגרא כהלילא דפסחא: