שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 1 · Segment 5

אית תניי תני חליצה בשנים פסולה וכו'. קצת קשה למה הביא ברייתות הא לקמן בפרקין במתני' פליגי בה ת"ק ור"ש. גם הא דמייתי בסמוך שני ברייתות דפליגי בחליצה בלילה הא מתני' היא בסמוך דפליגי בה ת"ק ור' לעזר:

אפי' כמ"ד חליצה בגרים כשרה מודה בשנים שהיא פסולה וכו'. וקשה למה לא קאמר נמי איפכא אפי' מ"ד חליצה בגרים פסולה מודה בשנים שהיא כשרה דהא פסול גרים מבישראל נפקא ובעינן עד שיהא אביו ואמו מישראל אע"ג דכשר אפי' לדיני נפשות דגר אפי' כשאמו מישראל מקרב אחיך ממעטינן דפסול לחליצה כמפורש בבבלי דף קב. א"כ על כרחך לומר דלאו מטעם דחליצה דין פסול הגר אלא גזרת הכתוב הוא לפ"ז י"ל דכשרה אפי' בשנים. מיהו כל זה לפירש"י דסובר גר דן ישראל דיני ממונות אפי' גר גמור אייתר בישראל להחמיר בחליצה מדיני נפשות אבל לשיטת תוס' והרי"ף והרשב"א דגר גמור פסול לדון ישראל בד"מ א"כ בישראל לא מהני אלא להשוות חליצה לדיני נפשות ודאי אין להקל בפחות משלשה. אך קשה דמסיק שהרי דיני ממונות כשרה בגרים ופסולין בשנים. משמע דס"ל כרש"י דדיני ממונות גר ממש דן את ישראל וי"ל דה"ק גר שאתה פוסל לחליצה דהיינו אמו מישראל הוא כשר לדיני ממונות ואפ"ה בעינן שלשה וזו ראיה מבוררת שיטת הרי"ף. אך לדברי כולם קשיא לי הא דאמרי' בבבלי שם בחליצה עד שתהא אביו ואמו מישראל מנ"ל דלמא קרא אתי למעט גר שהורתו ולידתו בקדושה דכשר לדיני ממונות דהא אמרי' בבבלי כתובות דף מד דישראל מעליא היא אבל בשאמו מישראל כשר לחליצה ודוחק לומר דשקולים הם מי שאמו מישראל ומי שהורתו ולידתו בקדושה. ואחרי כל אריכת הדברים שהאריכו המהרש"ל והמהרש"א בתו' בד"ה לענין וכו' לא מצאתי ישוב לקושיא זו וצ"ע: