וענתה ואמרה אין עניי' אלא מפי אחד. ותימא הא כתיב וענו הלוים ואמרו וגו' ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן הרי שכל הלוים אמרו והעם ענו אחריהם לכך נ"ל דה"ג אין עניי' אלא מפי אחר. אך קשה הא כתיב בביכורים וענית ואמרת וכתיב ויען איוב ופירשו שהוא לשון הרמת קול א"כ אף הכא נאמר שהאשה תאמר בהרמת קול. מיהו בירושלמי ביכורים פ"ג גרסי' אמתני' בראשונה מי שיודע לקרות קורא מי שאינו יודע לקרות מקרין התקינו שיהא מקרין את מי שיודע ושאינו יודע תני אין עניי' אלא מפי אחד ולא עוד אלא שסמכו למקרא וענית ואמרת. ונראה דהיינו טעמא דתנן במתני' סוף פרקין היו מקרין אותה. ולא ראיתי לא' מן הראשונים שכתב טעמא דמתני' ודלא כמ"ש תוס' בריש פרקין דהטעם דצריכין יודעין להקרות משום דעל הקריאה אינן יכולין לשאול בקיאין אם הקרו יפה ע"ש וקשה למה אינן יכולין לשאול על הקריאה הלא יכולין לקרות לפני חכם כמו שקראו לפני היבם ויבמה. אלא ודאי כמ"ש דסמכו אקרא שיקרא הדיין לפניהם:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 1 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 57d9658bbd9e2d41b0e76023289eb34b3df4c3926d0dbaeae135f5b6138201ab