שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 12 · הלכה 1 · Segment 8

למי נצרכה לר"מ וכו'. וא"ת תיקשי ליה סיפא דתנן סנדל שיש לו עקב כשר משמע הא לכתחילה לא וכן מקשים תוס' וי"ל בשלמא אי רישא דוקא ניחא דתני סיפא איידי דרישא אבל דוחק לומר כולא מתני' לאו דוקא. והא דמשני בבבלי משום דבעי' למיתנא סיפא אמפיליא חליצתה דיעבד תנא רישא נמי דיעבד שינוי' דחיקא הוא וכד מסיק תנאי היא הדר בי' מהך שינוייא ומוקי למתני' כר"מ. והרא"ש כ' מדקאמר וכי יש סנדל במקומינו משמע במקום שאין סנדל חולצים במנעל לכתחלה והרמב"ן חלק עליו ומפרש שר"י תמה שר"מ אוסר לכתחלה אפי' במקום שאין שם סנדל. ולולי דמסתפינ' אמינא דפשטא דשמעתתא דאף במקום שיש סנדל חולצין במנעל לכתחלה דאס"ד לכתחלה בעינן סנדל איך לא שם ריב"ב לבו על כך להדר אחר סנדל וכי לא היה אומן שם בנציבין שיכול לעשותו אלא ה"ק מעולם לא ראינו סנדל במקומינו א"נ ה"ק בכל מקום חולצין במנעל שהולכין בו תדיר כיון שבמקומינו הולכין במנעל חולצין בו ונ"מ דא"צ למיהדר למיעבד מנעל כעין סנדל וזו היא דעת הרמב"ם ועיי' בב"י א"ע סי' קסט: